Parshanut על במדבר 15:30

והנפש אשר תעשה ביד רמה כו' הכרת כו' עונה בה. הוא ע"ד שפירש"י על דמיהם בם, הם גרמו עצמם למיתה, עיי"ש, כן הכא, שכל חטא בא מן התגברות התאוה או מן התגברות הכעס, או מן הפחד, אבל לעבוד ע"ז או לברך השם אין לזה שורש בטבע התולדה, רק רוע השכל ושגיונו, לזה אמר, כי היא היתה בעצמה לזה העון סבה, לא ענין מושרש בהולדה. ויתכן לומר עפ"י מה דאמרינין בקדושין דף מ', שכל העבירות אינן מצטרפות מחשבה למעשה, רק בע"ז, משום דכתיב למען תפוס ישראל בלבם, יעוין, לכן כתיב עונה בה, במפיק ה"א כמו שכתוב בתורה, פירוש. שאף אם העון רק בקרבה, בפנימותה, הוא במחשבתה, ג"כ תשא עונה ותכרת. ולכן אמר הגמ' סנהדרין דף ס"ה שאני מגדף שכן ישנו בלב, וערש"י שם, ופירושו, דעל מחשבת הלב חייב, ולכן לא מהני חרטה תוך כדי דבור, ועיין תוס' ב"ב קכ"ט ע"ב, ולפ"ז ניחא, דכיון דבאמת אילו ידעו ב"ד מחשבה בלב. היו צריכין להמית אותו אף במחשבה, וכמו שנכרת. ודו"ק.