Parshanut על במדבר 18:7

והזר הקרב יומת. זר ששימש במקדש רע"ק אומר בחנק (סנהדרין פ"ד). לפי מה דמשמע מיומא נ"ג, דעוזיה הקטיר קטרת במזבח אמאי לא המיתוהו לפי זה. וצ"ל דלא התרו בו שחייב מיתה, רק אמרו לו כי לא לך לכבוד מד' כו'. אולם לר' יוסי בר יהודה דסבר חבר אין צריך התראה אמאי לא המיתוהו. ונראה, דנשיא הוא ככהן גדול שדבריו של גדול יביאו אליך זה ב"ד של ע"א, ואף בנשיא שבט אמרו כן, וא"כ צריך ב"ד של לשכת הגזית סנהדרין גדולה, וכיון דנצטרע, והבהילוהו לצאת והיה משולח חוץ לשלש מחנות כדין מוחלט, א"כ לא היו יכולים להביאו ללישכת הגזית לדון בפניו, אף ע"ג דכיון דנצטרע דינו כהדיוט (ירושלמי פ"ג דהוריות), בכ"ז כאן חייב על מה שחטא קודם שנצטרע. ודו"ק. ולפי המדרש על קרא ולא יהיה כקרח וכעדתו, שעוזיה לקה בצרעת כיד משה, מפני שחלק על הכהונה (רש"י) נראה, דעוזי' לא הקטיר רק שבקש, ודינו כחולק על כהונה כעדת קרח, שלא נענשו על הקטרת זר, שהרי עשו עפ"י משה, רק שחלקו על הכהונה. ואולי היה בדמיונו הואיל ואינו בכלל אשר יותן ממנו על זר אינו בכלל והזר הקרב יומת.