Parshanut על במדבר 3:45

קח את הלוים כו'. בבכורות דף ד' ואהרן שלא היה באותו המנין לא לפקע דתניא למה נקוד על אהרן כו' שלא היה באותו מנין לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו את בכורי ישראל לא יפקע פ"ח דידיה. רש"י, יעו"ש, והטעם, שהלוים פקעו הבכורות הוא מפני, שהבכורות הפסידו ע"י העגל, וכמו דאמר בירושלמי מגילה פ"ק הל' י"א שבר ד' מטה רשעים אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחלה, והלוים הרויחו ע"י העגל מלאו ידיכם כו', א"כ אהרן שהיה נפגם במעשה העגל ובאהרן התאנף ד', לכן לא היה מפקיע בפדיונו את הבכורים. ודו"ק.

והיו לי הלוים אני ד'. דע, דהא דאמרו בפרק בני העיר, דתשמיש קדושה קדוש, ותשמיש דתשמיש לא, יצא להם לדעתי מדין תורה, דאשכחן דכהנים המה משמשי קדושה, קדושה אית בהו, וקדושים יהיו ולא יחללו, וכהנת שזנתה נפסלה מן המעשר, דקדישא גופא, אכן לוים המה נתונים לאהרן ובניו והוי משמשי משמשין, ולכן לית בהו קדושה, ולויה, שזנתה אוכלת במעשר, דלא קדישא גופא, ולכן בעת משא מלאכת הקדש היו הקרשין נטענין על העגלות, ועבודת בני קהת, אשר היה בכתף היה מכוסה בבגדים, כדי שהבגדים יהיו משמשי קדושה והלוים יהיו תשמיש דתשמיש, וכן הדין, דחדא הוי כליין והשני כלי הוי תשמיש דתשמיש, וכמו כאן, שהבגדים היו כליין, ובכ"ז היו הלוים תשמיש דתשמיש, וכיו"ב אמרו ברכות סוף פ"ג גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי, ולכן כתוב והיו לי הלוים אני ד', לרמז, שמהשי"ת משמו יש שני הפסקות, והוא תשמיש דתשמיש, וזה לי, אני, וכן ולקחת הלוים לי אני ד', ואני הוא התשמיש והמלבוש, שאני הוא שם משם ע"ב, והוא כמו שם אדנות, שהוא כסא להשם המפורש, כמו שנאמר וד' בהיכל קדשו, היכל הוא שם א"ד. ועיין רש"י ותוספות סוכה מ"ה בזה. וכן כתוב בעזרא ח' ואמר אליהם אתם קדש לד' והכלים קדש שקדו ושמרו כו', הרי כדפירשנו. ודו"ק היטב.