Parshanut על במדבר 30:4

ואשה כי תדור נדר וכו'. בספרי ואשה מקיש אשה לאיש מה איש עובר בבל יחל ובל תאחר אף אשה עוברת בבל יחל ובל תאחר. הנה רמב"ן בספר המצות מ"ע צ"ד כתב שנדרי רשות אינו עובר בבל תאחר, עיי"ש, ופירש הספרי לענין נדרי גבוה שעובר גם בבל יחל, וכן אשה ג"כ, אעפ"י שאינה עולה לרגל חייבת בבל תאחר. וראיתי למחבר אחד שתמה, דאיך יפלגו אמוראי בר"ה דף ו' בזה אם אשה עוברת בבל תאחר מה שמפורש בספרי. ובאמת פשוט, דהרמב"ן כתב כן אליבא דאמת, אבל הגמ' לא מצי למפשט, דאימא דמרבי לה לענין צדקה דעובר בבל תאחר לאלתר היכא דקיימי עניים ע"ז מרבה לה לענין בל תאחר, וכן מצי קאי על נזירות, ונזירות עובר בבל תאחר נזירות דטהרה לאלתר, וכפי שיטת רבינו נסים בנדרים דף ד'. והא דבעי לרבות אשה לבל תאחר, אע"ג דאיתקשו לכל מצות ל"ת שבתורה [רק היכא דכתיב בהדיא איש כמו גבי בל יחל בעי רבוי כמוש"כ תוס' ב"ק ט"ו] נראה דסד"א משום דאכתי לא שמע אב או בעל, והו"א דתמתין עד שיבוא וישמע אב או בעל ויפר, וא"כ כאן דיוכל להיות ע"י המתנה הפרה בע"כ, א"כ אינה עוברת בבל תאחר, לכן קמ"ל דעוברת על ב"ת, ואף אם מעקר עקר ג"כ עוברת כ"ז שלא שמע, וכש"כ דקיי"ל מיגז גייז בנזיר, אבל גבי מידי דבל תאחר תלי ברגלים הו"א דכיון דאשה לא מחייבא בראיה גם בב"ת אינה, ופשיט דאיכא, והרמב"ן כתב לפי המסקנא בפשט הספרי, דגם על דבר התלוי ברגלים עוברת בב"ת. ודו"ק.