Parshanut על במדבר 36:13

אלה המצות והמשפטים אשר צוה ד' ביד משה אל בני ישראל, הנה סוף בחוקותי כתיב אשר צוה ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני, וכאן כתיב ביד משה. ופירושו עפ"י מה דאמרו רז"ל פ"ק דיומא משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה והא תניא קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו למעט את ישראל מכל דברות כו' לא קשיא כאן בסיני כאן באהמ"ע, א"כ בסיני הכל שמעו איך השם מדבר למשה משא"כ באהמ"ע לא שמע איש זולתי משה, לכן נאמר ביד משה, וכן בנחמיה ביד משה אשר ישבו בנ"י בסוכות כו', שכמו שהדבר הנתון בידו של אדם אין רואה זולתו כן הנבואה היתה מסורה רק למשה. ומה דכתיב אחר התוכחה אשר נתן ד' בינו ובין בנ"י ביד משה, שם קאי על ההלכות המסורות למשה מסיני ופלפולא דאורייתא אשר נמסרו למשה, כמו שאמרו נדרים ל"ח. עיי"ש ודו"ק. ועיין תו"כ שם.