Parshanut על במדבר 4:16

ופקודת אלעזר כו' ומנחת התמיד. צריך להבין מה קדושה היה בסלת של מנחה ולמה היה צריך לישא אותה. לכן פרש"י, שמנחת התמיד להקריב. ובירושלמי פרק המצניע הל' ג' ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. לכן אפשר כי היה מנחה של חביתין, שעליה אמר הכתוב בפ' צו מנחה תמיד. וזה, שהקריב חציה בשחרית, ואם היה נוסע באמצע היום הלא היה צריך לישא חצי השני, שכבר נתקדשה בכלי עם החצי הראשון בבקר. ודו"ק. אך במנחות דף צ"ה (וכן הביא רש"י בהמצניע בשם הירושלמי) אמר, דבמסולק היו קדשי קדשים נפסלין ביוצא א"כ נפסלה ביוצא ואיך הקריבה בין הערבים. ואפשר מטעם זה פסיקא ליה להגמ' שם, דלא היה המשכן נוסע באמצע היום, רק או בתחלת היום או תחלת הלילה, עיין תוס' שם ד"ה ש"מ יש סילוק מסעות בלילה, משום דא"כ היה נפסלה המנחת חביתין החציה השניה. ועיין ירושלמי סוף פרק טרף בקלפי פליגי בזה אם נפסלו ביוצא. ועיין פ"ק דמנחות ח' דפליגי אם חביתין קדוש לחצאין ובירושלמי שקלים פ"ז אם מקדשה ואח"כ חוצה כו'. יעו"ש ודו"ק בכ"ז. ובילקוט וחביתין כו', הרי דמפרש, דעל חביתין קאי.