Parshanut על במדבר לב:16

גדרות צאן כו'. הנה באיזה נשך פירשו תוס', דאם קודם הגט הבטיחה לו שאם יבריא תהיה שלו, אז הוה תנאי, ופירשו ר"מ לובלין ומחנ"א אף בלא משפטי התנאים, שכיון שכנגדו הבטיח לו שתנשא לו, או אם מטרפא מגבו ליה שופרא, בזה אומדין דעתו, דכיון דאיהו לא הוי לאתנויי לבטל המעשה ואתני, חזינא דבלב גמור אומר זה, לכן סמיך עליו חבירו ועושה ע"מ כן כדין תנאי, ולכן במוכר נכסיו אדעתא למיסק לא"י צריך לפרש גם בעת המכר, דהמוכר מתנה לא הלוקח. יעו"ש. ופקפק גם בתקנת ר"י מפריש בגט שכ"מ. והחולקים פירשו טעמם, כיון דהעיקר דמקבלין בחרם לישא זא"ז כשיעמוד מחליו תו סמיך על החרם שתהא אם תעבור, ולא נחית לדין תנאי לבטל הגט אם לא תרצה להנשא, יעוין שם מה שפלפל בזה עם המהרש"א. ובזה יבואר כל הפרשה, דאף שמשה גער עליהם, הואיל והתחילו בדבר כזה, שיעזבו טפם ונשיהם וילכו לפני מחנה ישראל עד התנחל בני ישראל, זה כולל גם שנות חלוק הארץ, ומשו"ה לא גער רק על שנות הכבוש, כמו שאמר האחיכם יצאו למלחמה כו', הוי כפתחו תחילה ואמרו שנעבור חלוצים עד התנחל בנ"י כו' ועל דעת זה ניתן להם לנחלה עבר הירדן, ואינו צריך דיני תנאים שאף אם לא יתנה עמהן הוי כאילו התנה בכל משפטי התנאים שעל דעת זה סמיך ליתן להם הארץ, ובאם לאו בטלה הנתינה להם בעבר הירדן שמסתמא אמרו זה בלב שלם, וע"ד כן נותן להם, אבל כיון שאמר להם משה אם תעשון כן כו' ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לד' אלדיכם, הרי פירש דבכל אופן שיהיה אף אם יבטל המתנה, אם לא יעברו ג"כ יהיו חטאים לד', א"כ תו ליכא אומדנא דעל דעת זה הוא נותן להם אם יעברו חלוצים ואם לא יבטל המתנה, דאימור נותן להם בכל אופן שהוא אף אם לא יעברו, ואיהו סמיך על מה שמקבלים להיות חוטאים לד' אם לא יעברו,, וזה סגי לו במה שישארו חטאים ורעים לד', ואין הוכחה דנותן רק ע"מ שיעברו ויקיימו כפי מה שהתחילו בהבטחתם מקודם, לכן ויצו משה כו' ויאמר משה כו' אם יעברו כו' ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען, כדין כל משפטי תנאים כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ורק בכל תנאי אינו מחויב לקיים, אך שהתנאי מבטל המעשה, וכאן היו מחויבים לעבור ולקיים, שקבלו שאל"כ יהיו חטאים לד'. ויעוין בשו"ת מהר"ם לובלין ותבין יותר מש"כ ודו"ק.