Parshanut על במדבר לו:2

ואדני צוה בד' לתת את נחלת צלפחד כו', הנה מהראוי לכתוב צוה מד'. ואונקלוס תרגם במימרא דד'. ויתכן כי אמרו בסוטה, דקודם יצירת הולד בת קול יוצא בת פלוני לפלוני, בית, שדה כו', והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים, ומקשה והא אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך יתכן בזה הבחירה, ופירש"י וא"ת הכל גלוי לפניו הכל ביד"ש חוץ מיראת שמים כו', אבל צדיק ורשע לא אמר, דאין זה ביד"ש, עכ"ל, התבונן עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע, רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר מקשה, דא"כ כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם, וכיון שהנבראים ידעו זווגו, א"כ הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח רק ברצון המוחלט אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת, ולכן אמרו כאן, כי כל זווגו של אדם הוא מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזרתו יתברך אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות בזיווג ראשון, כדאמר בריש סוטה, רק זאת אנו יודעים, שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, כי עליו נאמר ותחסרהו מעט מאלקים והוא איש אלקים, שבכל ביתו, המה כל הידיעות הנמצאות אצל הנבראים, נאמן הוא, ורק כי אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם, הלא לא נאמרה עדיין מפומא דרחמנא ולא היה ידוע להנבראים האישים העליונים דין נחלות דצלפחד, שצלפחד בעד חטאו מת, אשר אינו תלוי רק בבחירה וטמון מכל הנבראים, וא"כ דין נחלות דצלפחד נתחדש עכשיו, ונמצא דלא יתכן שיהיה נכרז זווגן קודם יצירה ארבעים יום, שהלא זווגן תלוי לפי דין הנחלה שלא תסב נחלה ממטה למטה, וא"כ כמו שהיה דין נחלתן טמון בידיעת השי"ת, כן זווגן הוא טמון בידיעת השי"ת, ולא הכריזה ב"ק, לכן אמר ואדני צוה בד', פירוש, בידיעה הטמונה אצל השי"ת בו בעצמותו אשר איננה מכרחת הבחירה, אשר אינו מובן לשום נברא ידיעתו כאשר אינו מובן ומושג מהותו, לתת נחלת צלפחד כו' והיו לאחד מבנ"י. ודו"ק.