וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃
משך חכמה
מה בצע כי נהרג את וכו', ר"מ אומר ובוצע ברך כל המברך את יהודה כו' (סנהדרין ו') הכוונה שהמעשה היה תכלית הטובה שירד יוסף למחיה לפניהם ולהקים שבועת בין הבתרים. אך הם חשבוה לרעה כאשר אמר להם יוסף. ולכן נכשל במעשה דתמר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה שראויה היתה תמר ליהודה. וכמוש"א ממני יצאו כבושים הדברים. רק המחשבה היה שהיא זונה כי כסתה פניה וכו' ונולד מזה מלכי ישראל וגם המברך זה נאץ ד'. ור' תנחום ב"ח מוקי לה במעשה העגל שאמר אהרן השתא עבדו כו' ולא הוו להו תקנתא לעולם מוטב כו' א"כ המעשה היה רעה והמחשבה טובה גם המברך זה נאץ ד' כי שניהם צריכין כפרה וכמוש"א סוף קידושין נתכוון לאכול חזיר ואכל טלה כו' נתכוון לאכול טלה ואכל חזיר וזה מצוה שלא לשמה. עבירה לשמה וזה כוונת הגמרא בהכר בישרוהו בהכר בישר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה ודו"ק היטב.