Parshanut על דברים 33:2

וזרח משעיר למו, בספרי הלך אצל בני עשו כו' מה כתיב בה א"ל לא תרצח כו' אצל בני עמון ומואב כו' לא תנאף כו' אצל ישמעאל כו' מה כתוב בה לא תגנוב כו' אלא אף שבע מצות שקבלו עליהם ב"נ לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום כו'. הצעת המאמר, דקיי"ל בסנהדרין כל מצוה שנאמרה לב"נ ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה, נאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ, וא"כ שמא סבורים הגוים שלא תרצח וכן גזל ועריות אינם נשנים בתורה, וא"כ אם ינתנו לישראל יהיו נאמרים לישראל ולא לב"נ, וכן אילו קבלו אחרים היה נאמרה רק להמקבלים, וא"כ הרויחו בני עשו מה שלא קבלו דהותרו ברציחה וכיו"ב, ולכך כששאלו מה כתיב בה א"ל לא תרצח, וא"כ אף אם לא תקבלו יהיה הדין דלזה ולזה נאמרה ובין כך וב"כ לא הותרה אליכם רציחה וכולם כיו"ב, דרצון השי"ת היה שיקבלו התורה. ודו"ק.

מימינו אש דת למו. יתכן עפ"י הכתוב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וזה שאמר מימינו הוא כמו שאמר ממעון שמים.