משך חכמה
בכל קדש לא תגע לרבות התרומה. ויעוין מכות י"ד ובזבחים ל"ג דריש לקיש סבר דטמא שנגע בקודש לוקה מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה. וצריך טעם אמאי לא אמרינין גם גבי תרומה דטמא הנוגע לוקה מדאפקי' רחמנא בלשון נגיעה. ואולי כיון דמרבוי' נפ"ל לא אמר כן. אמנם הענין מושכל, דהנגיעה היא רק כסיג אל האכילה והאכילה בקדשים בכרת, לכן עשתה התורה סיג לדבריה דגם על הנגיעה לוקה וכמו קריבה בעריות וכיו"ב. ולכן בקדשים שאם נטמא הגוף ואחר זה אוכל בשר חייב כרת, לכן עשתה התורה סיג שלא יבוא לאכול, שילקה הנוגע באוכלי קדש, אבל בתרומה טמאה אם אכל כהן טמא פטור ממיתה ביד"ש, דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת, וא"כ כי יאכל טמא תרומה טהורה הלא יטמאנה באכילה ולא משכחת טמא שאכל תרומה במיתה רק בפירות שלא הוכשרו או בתחב לו חבירו בבית בליעתו וכיו"ב באופן רחוק (עיין תוספות תולין דף ק"א בזה ואכמ"ל) לא שייך לעשות סיג ע"ז שיהא הנוגע בתרומה לוקה שמא יבוא לאוכלה ודו"ק.