Parshanut על ויקרא 14:13

ושחט את הכבש במקום אשר ישחטו את העולה כו' כי כחטאת האשם הוא כו' לכהן קדש קדשים הוא. פשטו של הקרא, דהואיל והוא כולו לכהן וכמו קדש קדשים, לכן צריך להשחט על ירך המזבח צפונה, שמהמזבח זכו עבדיו המה הכהנים, אשר המה שומרי משמרת המזבח, ולפ"ז גם כבשי עצרת שהם כולם לכהן מקום שחיטתן בצפון. והוא מפורש במקרא. וכמעט קרוב לזה דרשו חז"ל בתו"כ צו פרשה ג' על קרא במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ק"ק היא יעו"ש, שזה הטעם לפי שהיא ק"ק וכולה לכהן תשחט על ירך המזבח. ועיין פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ"ה) ודו"ק.

במקום אשר ישחט כו', במקום הקדש. נראה דהשמיענו, דלא נאמר כיון דתיכף לסמיכה שחיטה וכל רוח צפוני כשר לשחיטה דבעי צפון, ואף בין האולם למזבח, וכן מקום דריסת רגלי ישראל, וביאה במקצת לא שמה ביאה ומצורע הוא מחוסר כפורים, לכן הוי אמינא דמוכרח לשחוט האשם סמוך לפתח העזרה, שמכניס המצורע ידיו לעזרה ושם שוחטין אותו, כדי שיהי' תיכף לסמיכה שחיטה וכמו שכתוב בהלכות מחוסרי כפרה ברמב"ם פרק ד', לכן אמר קרא שמותר לשוחטו במקום הקדש היינו בין האולם ולמזבח שמקודש שאין בע"מ נכנס לשם והנכנס לוקה משום דאו סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא, או תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא וכמו שאמרו בר"פ כל הפסולים. ודו"ק היטב.