משך חכמה
וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כו' ואחרי כן יבוא הכהן לראות את הבית. הוא בלתי מגביל דקודם כתב לראות את הנגע, וסיים לראות את הבית. אולם הוא ענין עמוק, דהבית אם יסגירנו כהן טמא ומטמא כל אשר בתוך הבית אכן הוא מצד טומאת הכהן שסגרו לראות אם יעמוד בעינו כו', ואח"כ בפשיון אחר שבועה ראשונה יחלוץ ויקציע, ויטוח, או אם עמד בעינו אחרי שני הסגירות, אבל אם פשה אחרי חלץ והקצות והטוח אז ינתץ כל הבית, שצרעת ממארת היא בבית וסד"א שנגע הוא כמת שמיום היותו בבית טמא הבית, אף קודם שראהו הכהן וכי מהני פנוי הכלים הנ"מ לטומאת הסגר או טומאת חלץ את האבנים שהבית נשאר טהור, לכן לא חלה הטומאה, רק מעת אמירת הכהן והסגירו לא מקודם, אבל אם פשה אחרי הקצות, שאז נודע שצרעת ממארת הוא וכל הבית טמא ס"ד אמינא דאיגלי מלתא למפריע, שכל הבית טמא וכל מה שהיה בתוכו נטמא מעת התהוות הנגע למפריע, לכן אמר קרא ולא יטמא כל אשר בבית באיזה אופן לא יטמאו כל הדברים אשר היו בבית טרם טמא יטמאנו הכהן ואחרי כן יבוא הכהן לראות את הבית, הוא על עסק הבית עם צריך נתיצה כולו והוצאה חוץ למחנה, גם באופן זה הדברים אשר פנו לא נטמאו למפריע, אבל ופנו את הבית כתב בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע, כי משעת ראותו הנגע, היינו הסגר, ג"כ יטמאו כל אשר בבית. ודו"ק היטב.