Parshanut על ויקרא 14:44

ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע. התו"כ מפרש דבפושה בשני מיירי והדין דצריך חליצה וטיחה כו'. ולהסיר קצת זרות מהפסוק, נראה דקאי לעיל ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חילץ את האבנים כו' ואחרי הטוח ובא הכהן וראה כי פשה הנגע, היינו, דכמו דהוה כתוב ואחרי ובא הכהן דמלת ואחרי קאי על שניהם, וכמו יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר, דפירושו ואל יהיו מתיו מספר, ובאמת אלו קאי על פושה בראשון הוה לי' למכתב קודם אחרי בא הכהן וראה כי פשה הנגע ואחרי חילץ האבנים ואחרי הקצות כו' וע"כ דעל פושה בשני קאי. ומדויק לשון המקרא והילפותא, דזו היא שיבה, זו היא ביאה לאצרוכי חליצה וטיחה. ולפשטא דקרא קשה דמשמע דהכהן דהוא מטמא, הוח נותץ והוא מוציא עפרה, וזה תימא, אבל למה דפרישית ניחא דאבעה"ב קאי. ודו"ק היטב.