משך חכמה
באזרח ובגר. שם בתו"כ. אחרים אומרים באזרח ובגר את שאיסורו שוה באזרח ובגר יצאת מליקה בפנים שאין איסורם שוה באזרח ובגר. עיין קרבן אהרן. והנראה לענ"ד, דתליא בהך דפליגי ר' חייא ובר קכרא בזר שאכל מלוקה אם חייב שתים, דמבואר בירושלמי בשבת וכן ביאר בדרך זה הרשב"א גם סוגיא דבבלי יבמות ל"ג, דתליא דחד סובר, דכיון דהותרה שוב אין היתר למחצה, וגם לזר אין כאן איסור נבלה, ואידך סובר דכמו דחויה היא, ולזר איכא לאו דנבלה, וא"כ לר' חייא דמחייב שתים, הרי אין איסורם שוה, דלזר חייב משום לאו דנבלה ולכהן הותרה, לא כן לבר קפרא אין איסורו חלוק, דגם לזר ליכא לאו דנבלה, וכן פליגי לפ"ז במליקה דעולה דלמר ליכא רק משום לאו דכליל, ולמר איכא לאו דנבלה. וכפי הנראה ברור כל הילפותא הוא רק לאכילת זר אם מטמאת בבית הבליעה, אבל שיהא חלוק זר מכהן לענין טומאה לא אשכחן, ואם נתמעטה מטומאת בית הבליעה לכו"ע נתמעטה, לא שנא לכהן, לא שנא לישראל. וזה פשוט לכל מתחיל. ודלא כמו שראיתי לאחד שטעה בזה. ובפרט למה שפירשתי, דאחרים ממעטי זה מדרשא דלאזרח ולגר ודו"ק. וצ"ע במנחות מ"ה רבינא אמר כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביה, אשתרי נמי נבלה לגביה קמ"ל, הרי גם לזר בטלה לאו דנבלה, ומאי חדושא דוקא בכהנים, וע"כ דלר' חייא קאי דחייב שתים. ולק"מ דעכשיו דכהנים מוזהרים על נבלה ורק קדושתה שרי' גם לזר פקע איסור. ואכמ"ל.