Parshanut על ויקרא 21:11

לאביו בזמן שהוא שלם לא בזמן שהוא חסר. נזיר דף מ"ג ע"ב. מהיכן משמע ועוד דהול"ל לאמו כשהיא שלמה כו'. ונראה, דבכל מקום כתוב ותפשו בו אביו ואמו וכן מקלל אביו ואמו, ומכה אביו ואמו וכאן כתוב לאמו ולאביו כו' יטמא, דאם כתוב לאמו ואביו הוי משמע, דרק לשניהם ביחד יטמא, לא כשמת אחד מהם. וזה ניחא כאן, אולם בכה"ג הלא היה צריך לכתוב לאביו ואמו לא יטמא, דאף לשניהם חינו מטמא ולכן דריש דלאביו לבדו ולאמו לבדה יטמא כהן הדיוט, אבל אם נתרסקו איבריהם ומעורבים אביו ואמו, אף שהן אביו ואמו, כיון שכל אחד אינו שלם באיבריו אינו מטמא גם כהן הדיוט, לזה אמר, דכהן גדול אף כשאביו שלם ואמו שלמה והמה כל אחד בפני עצמו לא יטמא וזה לאביו ולאמו, שהן כל אחד בפני עצמו. ודו"ק.