Parshanut על ויקרא 22:9

ושמרו את משמרתי כו' פירוש דעל מקדש קאי וזה עליו כו'. ראב"ע. ומדויק היטב, דקאי על טמא ששימש במקדש, דחייב מיתה וילפינן מזה גם טמא, גם טבו"י. ודו"ק. וביאוריו מתאימים עם ההלכה.

ומתו בו כי יחללוהו אני ד' מקדשם. הפירוש, דמקדש להקדשים, וכמו שכתוב להלן בפסוק ט"ז והשיאו כו' ולעיל ולא יחלל את מקדשי, דעל הקדשים קאי. אולם רב סבר דעל הכהנים קאי, דד' מקדש את כהנים, לכן לגודל קדושתם החטא חמור, שאוכל תרומה בטומאה וחייב מיתה, אבל זר האוכל קודש, הוא תרומה, אינו רק באזהרה. כן סברת רב וקיי"ל דלא כותי', משום דבכהנים לא מצאנו, שיאמר, שהוא מקדשם, רק שאומר שישראל יקדשו אותם והשי"ת מקדש את ישראל. זה שאמר וקדשתו כו' אני ד' מקדשכם. ורק בכהן גדול, שממלא מקום אהרן, כתוב כי אני ד' מקדשו. לכן פר משיח ופר העדה שוים לכפרה, שבשניהם נזכר, שהשי"ת מקדשם בעצמו ושניהם בשגגת הוראה. לכן ביוהכ"פ, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם, שזה רק ד' לבדו וכתוב וכל אדם לא יהיה באהמ"ע, באלו אף שכתוב פניהם פני אדם, לכן הכהן משיח בא לפני ולפנים, וכל יוהכ"פ באהרן דכתוב קדוש ד' ביוהכ"פ, ולקדוש ד' מכובד זה יוהכ"פ, ולאהרן קדוש ד'. ואכמ"ל.