משך חכמה
ויצא ביובל ושב לאחוזתו. בתו"כ אף מן ההקדש. עיין מש"כ הק"א שיוצאת לכהנים. ובמכ"ת כונת התוס' ברור, דאם הקונה השדה הקדישה ואינה בידו רק ביד ההקדש, בכ"ז נפיק מיד ההקדש, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ומפורש לקמן פ' בחוקותי, ששדה מקנה אם הקדישה יוצאה ביובל, רק תמן כתיבא ואם את שדה מקנתו כו' יקדיש לד' וחישב לו הכהן כו', היינו אם פדאה המקדיש, ובתריה כתיבא ובשנת היובל ישוב השדה, והיינו אם פדאה, המקדיש חוזרת לבעלים ביובל כאילו לא הקדישה, אבל מיד ההקדש, היינו שלא נפדית אימא, דאינה יוצאה מהקדש בלא פדיון, וכזה כתבו תוס' בערכין דף כ"ו ע"ב ד"ה שדה מקנה כו' לפום רהיטא משמע אם גאל האחר מהגזבר כו' אלא שעדיין הוא ביד הגזבר תצא בחנם לבעלים הראשונים כו', ועיין מל"מ בזה, לכן קמ"ל קרא ויצא ביובל אף אם הוא כעת ביד ההקדש, שהקדישה הקונה, בכ"ז תצא ביובל חנם ושב לאחוזתו. וק"ל.