משך חכמה
לא יניח ממנה עד בוקר. דע כי לאו דלא תותירו לא מצאנו רק בנאכלין ליום אחד, לא ילין עד בוקר לא יניח עד בוקר, לא תותירו ממנו עד בוקר בפסח ובתודה (פרשה אמור), אבל בנאכלין לשני ימים לא מצאנו לאו דלא תותירו. [ולפ"ז א"ש מה דלא עשו סייג רק בנאכלין ליום אחד ולא עשו בנאכלין לשני ימים כמוש"כ תוספות סו"פ איזהו מקומן, משום דהתורה לא כתבה בלשון לאו דל"ת ודו"ק]. וכן מסתברא, משום דכל בשר שאינו כשלמים אמרו דלאו בשר הוי בסוף תענית ובפרק בן סו"מ, שהטעם נפסל לאחר ב' ימים. רש"י. ולאו בר שמחה הוי שהמלח מפיג הטעם, רש"י, ולכן אין דרך להניח ולכך לא כתבה התורה אזהרה ע"ז, רק על הנאכלין ליום אחד הזהירה תורה שכן דרך להניח למחרתו. אמנם בתו"כ ובפסחים ע"א דרשו קרא דולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים יעו"ש. אמנם בן תימא פליג ע"ז יעו"ש דסבר דחגיגה כמו פסח יעו"ש. ולדידיה איכא למימר כמו שפירשתי. אמנם נראה דאפשר דכיון דקודם זמן שרפה לא חזי לאכילה כמו בשלמים דאם כתב בהו לא תותירו ממנו עד בקר הלא כבר נפסלין בתחלת ליל שני, ולפ"ז בחגיגה י"ד שפיר דהם אינן נאכלין ביום י"ד ואוקי לילות נגד ימים ומתאכלי לילה שניה, ולכן כתב בהו לא ילין כו' לבוקר וכשיטת הר"י מקורביל פרק ערבי פסחים ברא"ש סימן כ"ה יעו"ש ודו"ק. ויעוין ברש"י פ' ראה על הך קרא דלא ילין דבפסח דורות קאי.