Parshanut על ויקרא 7:34

כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בנ"י ואתן אותם. בתו"כ ראוים היו לישראל וכשנתחייבו נטלו מהם ונתנו לכהנים כו' כך אם זכו יתנו להם ת"ל ואתן כו' מה מתנה אינה חוזרת כו'. נראה דאמר בירושלמי מגילה שבר ד' מטה רשעים אלו הבכורות, שהקריבו לעגל תחילה, וטעמו דהוי ככהנים ששמשו לעו"ג דפסולים לעבודה, לכן נפסלו ונלקחו הלוים תחתם. ויעוין רש"י בפ' בהעלותך בשם ר"מ דרשן. ואף בבמת צבור כמו נוב וגבעון פסולים. ומה דתני לא ישמשו במקדש בירושלים קאי על כהנים שהקריבו בבית חניו דהוי איסור הבמות וזה אינו אסור רק בשיש מקדש בירושלים לכן תני בזה הלשון (ודלא כמו שכתבו בתוס' שם). לכן הא אמרו שם במשנה דהן ככהנים בעלי מומים דחולקים ואוכלים וא"כ היו בכורים ישראלים היו ראוים לאכול קדשי קדשים והמורם מתודה וחו"ש ככהנים ורק משום שנתחייבו נטל מהם ודו"ק. ולכן בסוף הוריות תני הקודמין כהן ללוי ולוי לישראל וישראל לממזר, אם כן ליתא לבכור דין קדימה דנתחייבו ונטל מהם כל הזכות לעולם, לכן בהנך קדימות לא תני בכור כלל ודו"ק.

לקחתי מאת בנ"י ואתן אותם כו' לחק עולם מאת בנ"י. מיותר ופירש בתורת כהנים מרצון כל ישראל. המתבונן יראה דבאמת הוא מושכל דכהן העובד בקבלה וזריקת דמים והקטרה דין הוא שיטול שכרו, רק זה בקרבנות שהוא בנדבת בעלים, אבל דבר שבחובה שלא ברצון הבעלים אז הוו כהני שלוחא דרחמנא ואטרחינהו לעבוד לשולחן גבוה. לכן במעשר בהמה ופסח שהן דבר שבחובה ליכא חזה ושוק וזה הגדר מאת בנ"י ממה שהוא ברצון הבעלים וזה הנדב כמה שאמר בשלמים לרצונכם תזבחו, אבל מדבר שבחובה אינו מביא חזה ושוק, ולכן אמר בני ישראל ששלמים אינו בצבור רק בשותפין נדרין, אבל מעשר ליתא בשותפות ודו"ק.