Parshanut על מלאכי 3:4

וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכו'. הנה מתוק הוא דבר המתוק מצד עצמו, אבל ערב הוא דבר הנתמזג ונתערב מתערובת מינים שונים שיהיו מתבשמין זה מזה, וכמו קטרת שהיה מעורב חלבנה עמהם ובכללותם היה ערב, ומנחה אינה באה בשותפין רק ביחיד שנאמר נפש, וצבור מביאין מנחה אחת, דכתיב בהו כל נפש הבאה לבית יעקב, שהיו עובדין לד' אחד והן אחד, אבל בעשו כתיב נפשות, שהיו עובדין לע"ז הרבה כדאמר במדרש, וזה שאמר וערבה לד' מנחת יהודה כימי עולם, שלא היה בהן עו"ג בדורו של הבל והמנחה ערבה, שנתבשמו זה מזה ונעשו נפש אחד. וזה הכונה בשופטים ו' וידל ישראל מאוד, ואמר בילקוט, שלא היה בידן להקריב מנחה, שנאמר ואם דל הוא כו', פירוש, שלא היה ביניהן חיבור וקישור זה לזה, שנפרדו זה מזה, שהיו עובדין לבעל ולאשרה ולא היו מקושרין להאחד היחיד המקשר כולם כאחד, והיו נפרדין ואין שותפין מקריבין מנחה. ולכן בסוף א"ל צליל לחם שעורים זה מנחת העומר, שהיו נחשבין לצבור וכלליותם שקול כנגד כל מדין ועמלק, שכל אחד מישראל שקול הרבה, ויכולין להקריב מנחה, ושעורים ליכא ביחיד רק בציבור. ודו"ק.