Parshanut על שמות 22:23

וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. הענין דהרוגי ב"ד נכסיהן ליורשיהן והרוגי מלכות נכסיהן למלך כמו דאיתא בסנהדרין מ"ח ע"ב ובירושלמי פרק ד' מיתות אמר ד' מיתות נמסרו לב"ד ולרשות [הוא המלכות] לא ניתן אלא סייף בלבד, ואפשר דאם נכסיהן למלכות ה"ה דמפקיע משעבוד הכתובה ואינה נפרעת כתובתה, וזה שאמר והרגתי אתכם בחרב הוא ע"י מלכות והיו נשיכם אלמנות שאין להם כתובה להינשא ובניכם יתומים שאין להם נכסי אביהן לרשת אותם וזה אפשר ודו"ק. או שכוון כמו"ש ביחזקאל כ"ג אפך כו' יסירו וזה שלא יכירו אותם ויהיו נשיהם עגונות.

וחרה אפי והרגתי כו' לא נמנה זה בהנך המחויבים מיתה בידי שמים משום דכתיב כי אם צעק יצעק כו' דווקא כשצועק אבל אם אינו צועק לא אף לפי שדריש במכילתא שמוע אשמע לשאינו צועק מ"מ אינו בהרגתי אתכם רק עונש בעלמא ויעוין ב"ק דף צ"ג דהצועק ג"כ נפרעין ממנו יעו"ש לכן לא נמנה במחויבי מיתה בידי שמים. ורמב"ן כתב משום דכתיב שיהרגם בחרב מלחמה וכו' ויעוין תוספתא סנהדרין פרק י' דיליף ר' יהודה דהמנשק במיתה ביד"ש, דכתיב והכרתי כו' ימות בחרב יהוא כו' ודו"ק.