Parshanut על שמות 23:17

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ד' וכו'. בפסיקתא דחזון על פסוק כה אמר האדון ד', אר"ל כו' שנא' האדון הוא מוציא ומכניס זכר לדבר והנה ארון אדון הברית שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל. והובא בילקוט [וכן מצאתי להזוה"ק כאן במפו' ר"י אמר האדון כמו דכתיב כו' וכ"א מעקר דיורין ואתיב דיורין וכו'] והנה גם כאן הוראתו כן שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל. לכן תהיו עולים לראות פני האדון שבידו להוציאכם ובל תחוסו על מיטב כרמכם להניחם כצאן בלי רועה, כאשר תמצא להתשב"ץ שחכם אחד שאלו על גודל הפלא, שאומה שלימה יניחו כל אשר להם ויעלו לירושלים. ומפני זה פטור מי שאין לו קרקע לראות עזרה, דאין לו תועליות פרטיות בכניסתו לארץ ודו"ק והנסיון הכביר שהולכים כל זכרים ואינם מניחים רק החגרים והסומים ומפקירים הארץ זה בעצמו מגין עליהם שיושגחו בפרטיות להנצל מכל צר ואויב ולא יחמוד כו'. לזה אמר מה יפו פעמיך בנעלים כו' מה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בתו של אברהם אבינו פירוש שנוסה בעשר נסיונות וכה"א וצבי עמים כו' עם אלודי אברהם שהי' תחלה לגרים פירוש דאין מקבלים גרים בימי דוד ושלמה ורק מיגר אתך שבשפלות ישראל מתגייר ומתגורר עם ישראל זהו גר הצדק ועליך יפול וזה נדיבי עמים עם אלודי אברהם שמנוסין בנסיון כאברהם אבינו ודו"ק.