Parshanut על שמות 32:26

ויעמוד משה בשער המחנה כו' עברו ושובו משער לשער, הענין, כי אמר הרגו איש את אחיו כו' וקרוב פסול לדין כמו שפסול לעדות, וזה שאמר שהדיינין יהיו אחרים, והוא שאמר משער לשער, היינו מב"ד לב"ד וכמו שתרגם אונקלוס פ' תצא על קרא ואל שער מקומו ולתרע ב"ד אתריה וכמו שפירשו סוף נגמר הדין על ויטהו אל תוך השער, והוא דן אותם כדין עיר הנדחת בסייף, ואין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של ע"א, וזה שאמר ויעמוד משה בשער המחנה הוא בב"ד הגדול ומשה מופלא שבהם ודו"ק. ולפי פסק הרמב"ם דמן התורה קרובים מן האם כשרים לעדות א"ש, שזה שאמר ואיש את אחיו כו' הוא מן האם כדאמר ביומא לאביו ולאמו לא ראיתיו זה אבי אמו מישראל. ובזה מיושב מה דלא דריש על אמו, זה אמו מישראל, דעל האם הרי הוא קרוב מן התורה [ואפשר משום דקרא דקהלת ואשה בכל אלה לא מצאתי זה העגל כמו דדריש במדרש שם]. והא דאמר ביומא דף ס"ו חד אמר גפף ונשק במיתה, ברור דסבר כר' יהודא בתוספתא דסנהדרין פרק י' דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו כו' וכל הפה אשר לא נשק לו מקיש נשיקה לכריעה מה על הכריעה חייב כך על הנשיקה ובמה מיתתן בידי שמים והתוספות ישנים שם לא הביאו תוספתא זו ונדחקו דהוראת שעה היה יעו"ש ודו"ק בכ"ז היטב.