Parshanut על שמות 40:5

ונתת את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות. הנה פשטא דקרא הוא על הקמתו במקום שיהא מכוון לפני ארון העדות, אבל א"כ הו"ל למיכתב לקמן גבי משה שהקים לפני הארון, ושם כתוב לפני הפרכת וכן כתוב בפרשה תצוה שיהיה לפני הפרכת. ונראה דהקדמונים מהם אמרו דטעם הקטרת הוא מפני שלא יהא ריח כבמקומות שמפטמין הבשר ושורפין החלבים תמיד יום ולילה. ולכן להטיב הריח צוה לפטם הקטרת ולהריח בשמים. וכבר צוחו ע"ז דא"כ מדה ומשקל ל"ל, ולמה חייבה כרת למפטם כמותה. ולדעתי קטרת של ז' ימי המלואים יוכיחו שעדיין לא קרבו קרבנות הרבה ופרקו בכל יום. וזה שאמר שלא תדמו שהקטרת הוא לצורך הבאים לחצר, רק הוא לריח ניחוח לצורך גבוה, וכמו שאמרו עבודה צורך גבוה, וזה ידוע להבאים בסוד ד' כמה פלאים מרומז בקטרת. ולכן אמר מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות היינו שהקטרת יהיה לצורך שכינת כבודו אשר שכן על ארון העדות ששם יעד כבודו השי"ת ודו"ק.

ונתת את מזבח הזהב לקטורת, פירוש שכל זמן שלא הקטירו עליו אין רשאין להזות עליו דמי הפר והשעיר כדאמר ריש פרק ב"ש, ולכן יכון שהוא לקטרת ופשוט.

ונתת את מזבח הזהב לקטרת. פירוש, דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, אמנם זה דוקא במקדש שהיה המקום קדוש, אבל במשכן שהיה מטלטל ממקום למקום ונמשח המשכן אבל המקום לא היה קדוש כמוש"ב במ"א בפ' תרומה, לכן אם נעקר המזבח אין מקטירין במקומו, לכן גבי עשי' לא כתב לקטורת רק גבי הקמה שבמדבר רק המזבח לקטרת אבל מקומו אינו ראוי לקטרת וזה המזבח הוא לקטרת ודו"ק. כן דע דאף ע"ג דבגמ' לא נזכר מהיכן למד שמזבח שנעקר מקטירין במקומו נראה, דיליף דבשמן המאור כתיב בפ' אמור ויקחו אליך כו' על המנורה הטהורה וכו' וכאן בפ' תשא כתיב גבי קטרת ושחקת כו' לפני העדות באהמ"ע כו' ולא זכר את המזבח לאמר על המזבח יקטירנה, לכן מורה לנו דרק מקומו מעכב אבל המזבח לא מעכב, דאם נעקר מקטירין במקומו וזה דיוק נכון. וכן ילפינן מקטרת הפנימי שאם אין ארון נותן במקומו אבל דמים לא ילפינן ששם אינן גומרין הכפרה, עיין זבחים דף ק"ו ילפינן חוץ מפנים ובדף נ"ב יעו"ש ודו"ק.