ציטוטים על משלי ו:כג

(ליל ד) הרגיל בנר הו"ל בנים ת"ח דכתיב נר מצוה ותורה אור. אדוני מורי זקני ז"ל פירש להמשיך הארה תוך הרגילות פי' שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת כי החכמה והשכל אינו מתיישן ואינו בא לידי הרגל וזה זקן שקנה חכמה כי סתם חכם נקרא זקן כי הגוף משתנה בעת הזקנה וכן כל מעשי האדם. אבל החכמה אינו משתנה ולכך נק' ע"ש הזקנה כנ"ל. ואיתא במדרש בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' ע"ש כלל דבריו כי ע"י שחישב דוד המע"ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו. עי"ז המשיך גם הרגילות אליו ית' וכמ"ש במ"א. וז"ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב במצות כי במחשבה יכול להיות תמיד עוסק במצוה ועי"ז כל מעשיו הם עפ"י החכמה והשכל וז"ש הו"ל בנים ת"ח [עפ"י מ"ש רז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים]:

הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח. פרש"י דכתיב נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור תורה. דודאי מצוה בלא תורה אינו כלום לכן מדמה לנר שעיקרה כדי לקבל האור אמנם על ידי הרגילות במצות זוכין לתורה. ואיתא בזוה"ק נ"ר רמ"ח פקודין עם דחילו ורחימו. דכתיב נר ה' נשמת אדם. פי' הנשמה היא שורש של הרמ"ח איברים ולכן ע"י המצות כשאדם מתקן בהם כל האיברים שורה עליו הארת הנשמה שנק' נר ה' וזהו הענין כדי שתהי' מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל דמזוזה היא תורה שהם פרשיות שבתורה וצריכין לבטל המצות אל התורה להראות שהתורה היא העיקר. ופי' הרגיל שצריך להיות קבוע במצות. ויתבאר אחר זה עוד. וביאור כל הפסוק נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר הוא כל עבודת האדם דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. פי' בגדיך הוא הגוף שהוא רק לבוש להנפש כנודע והגוף עובר עליו כל העתים וכל המקרות לכן הגוף שיוצא נקי מכל אלה העתים. הוא הפתילה אשר השמן נמשך אחריו. וכן איתא בגמרא בגדי כהונה שבלו עושין מהם פתילות כו' כל המיוחד לעבודת הבורא נקרא כהן כמ"ש ממלכת כהנים. והגוף סופו לבלות בקבר כמו הפתילה שנכלת. וזהו בגדי כהונה שבלו. פי' מי שמבטל הגוף לתורה ומצות כמ"ש שנעשה שכן לעפר בחייו כו'. אז גופו מושך השמן שהוא הארת קדושה שנשאר לו מכל מצות ומעש"ט. דעיקר המכוון ממצות שישאר מהם קדושה לאדם וכדאיתא במדרש. כל המצוה. שצריך למצות המצוה כמו שממצה החביות ע"ש עקב. ועי"ז זוכה לתורה אור ואז נקרא נר ה' כדלעיל. ואפשר זהו רמזו במ"ש מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע והוא בחי' ודרך חיים תוכחת מוסר שהוא תיקון המדות והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה. פי' תוכחה הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום לבטל הגוף לתורה וזהו ענין הפתילה כנ"ל. [יש לומר רמז לדבר. מדו בד. שבגדי כהונה הוא תיקון המדות כמ"ש]:

הענין שקבעו המצוה בנרות ומה שנעשה הנס בנרות. דכתיב נר מצוה ותורה אור. וכ' נר ה' נשמת אדם. ובנ"י הם נרות אשר אור התורה יכול להתגלות על ידיהם. ותיקון נפשות בנ"י להיות נרות ע"י המצות שהם מתקנים נפשות בנ"י ברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. והרשעים שרצו להשכיחנו התורה ולהעבירנו מעל חוקי רצונו. רצו לכבות זה הנר ואור תורה שנמצא בעולם ע"י נפשות בני ישראל. וכמו כן ביהמ"ק הי' כל הכלים מוכנים להיות נרות המנורה ראוין להשפיע על ידיהן אור התורה כמ"ש ביהמ"ק שלמטה מכוון נגד ביהמ"ק שלמעלה וכמו כן כתיב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ופרשנו כי העלאת נרות המנורה הוא רק הכנה להמשיך הארה ממנורה טהורה שבשמים. וכשגברו בני ישראל ונצחום ניתקן הנר מצוה להיות הכנה לאור תורה. וזה הרמז מזוזה בימין ונ"ח משמאל להיות עיקר מכוון הנרות שיחול עליהם אור תורה. ובאמת כן הוא בכל מצוה כמ"ש במדרש נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. כי בתחלה המצוה היא נר ומתקן האדם. ואחר התיקון זוכה לקבל אור פני ה'. ונראה שלכן תקנו ח' ימים כי ז' הנרות הם מעוררים אור שבעת הימים בחי' פני המנורה כנ"ל. ושמיני הוא רמז על הארת פני המנורה. ולאשר הכהנים היו זהירים תמיד להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. לכן בזמן שטמאו היונים ולא יכלו להעלות נרות שלמטה. נעשה להם נס מפני המנורה לעורר שבעת הנרות שלמטה וזה שקוראין ליל שמיני זאת חנוכה לומר שזה האור ז' הימים. וז"ש במדרש שלך לעולם קיימת ופי' הרמב"ן על נרות חנוכה. הרמז כנ"ל ע"י שאהרן זכה להעלות ז' הנרות מול פני המנורה. ופני המנורה הטהורה למעלה לעולם מאירה. ממילא נשאר מזה ישועה לכל הזמנים כשלא יוכלו לעורר למטה יאיר להם אור שבעת הימים כנ"ל: