משלי ו:כג ציטוטים במקורות: צרור המור

ובמדרש הגלוי אמרו וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו. לפי שאולי יאמר אדם כשיראה ייסורין אלו באין עליו. שהשם יעוות משפט ח"ו ויקרא תגר. שחושב שהוא איש טוב ולא היה ראוי שיבאו עליו ייסורין אלו. לזה אמר וידעת עם לבבך. כלומר כשתחשוב או תאמר בזה. תשיב אל לבך ותזכור הדברים שעשית וחטאת בהם בכל יום ויום. ואז תבין ותדע כי אין ה' נפרע ממך החצי מה שאתה חייב. ואינו מיסרך להנקם ממך. אלא כאשר ייסר איש את בנו. וזה שאמר שלמה ע"ה בקהלת החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי בחכמה אדם סובל כל הדברים. ויורד עד תכונתם. ובחכמה רואה שאין עושין לו עול. אחר שיודע כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכן גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. ולפי שאיזה שכל אדם יכול לסבול עבדו שיקללהו. לזה אמר כי גם פעמים רבות ידע לבבך אשר גם אתה קללת אחרים. כלומר כשתשיב אל לבך ותזכור מה שאתה עשית וחטאת כנגד אחרים וקללת והכית אותם. תודה על האמת ותאמר מה' יצא הדבר. שיבא עבדי אוכל לחמי ויגדיל עלי עקב ויקללני. אחר שאני יודע שקללתי אחרים. בענין שבזה יצדק הדין. וז"ש כי גם פעמים רבות ידע לבבך. כמו שאמר בכאן וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ואחר שזה כן ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו. בענין שהשם יכין לך מזונותיך בסבת שמירת המצות. ולא יהיה לך הספק הנזכר. וכל שכן שלא תצטרך לכל זה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה מליאה מזונות. וכן היא ארץ נחלי מים. עד שבסבת ריבוי המים יש בה זרעים ופירות רבים. וזהו ארץ חטה ושעורה. ולא תאמר שאע"פ שיש בה ריבוי לחם. היא ארץ עניה ודלה. שיש לך לידע שהיא ארץ עשירה ולא במסכנות תאכל בה לחם. לא תחסר כל בה עד שהאבנים שלה הם ברזל והרריה נחושת. ואחר שהארץ עשירה טובה ורחבה. וברכת את ה' על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפי שמצד ריבוי הטובה שוכח אדם את השם ובועט בו. כאומרו וישמן ישורון ויבעט. לכן אמר השמר לך פן תשכח את השם פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה'. ותהיה כפוי טובה. ולא תזכור את ה' המוציאך ממצרים ועשה עמך נסים גדולים במדבר. אע"פ שלא היית ראוי. וזהו המוציא לך מים המאכילך מן במדבר. בענין שתהיה ראוי. וזהו למען ענותך לנסותך כמו שפירשתי למעלה. וזהו להטיבך באחריתך. לפי שאין אדם זוכה לחיי העה"ב אלא מצד ייסורין כמאמרם ז"ל ודרך חיים תוכחת מוסר. ועכ"ז אני ירא שמא תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. והיה אם שכח תשכח דבר זה ותלך אחרי אלהים אחרים העידותי בכם כי אבד תאבדון. וכל זה עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם. כלומר הברכות הנזכרות בתחלת הפרשה הם עקב תשמעון. ואלו הקללות עקב לא תשמעון:

ולפי שעשו המצוה לתכלית המצוה ולא לתכלית אחר. סמך מיד היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים. אחר שעשית אותם בלב שלם. ובזה את ה' האמרת היום וקלסת אותו. אחר שלא עשית המצוה אלא מצד שהוא עליון נורא ומלך גדול ולא לתכלית אחר. וזהו להיות לך לאלהים ולשמור חוקיו ומצותיו. מצד היות הוא המצוה ולשמוע בקולו ולא לתכלית אחר. וכמו שאמר למעלה שמעתי בקול ה' אלהי. וה' האמירך היום. במעלה נפלאה ובסגולה נעלמת. בעולם הנפשות שהיא אוצרו וסגולתו. וזהו תכלית המכוון במצות ולא לתכלית טובות העולם. כאומרם שכר מצוה מצוה. ואמר והלך לפניך צדקך. ואומר כי נר מצוה ותורה אור להאיר בעולם הנפשות. בענין שהנפש תשוב אל האלהים כתולדתה. אבל טובות העולם הזה הם נסים נסתרים וכנגד התולדות. וכמו שכתב הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל. וזהו ולהיות לו לעם סגולה כמו שהוא עושה המצוה לתכלית האמיתי. ועם כל זה הוא יתן לך מטובות העוה"ז על צד היתרון. כי ישראל זוכין לשתי שולחנות. כמו שפירשתי באומרו החדש הזה לכם. שאנו מונין ללבנה שנראית ביום ובלילה ואנו אוכלים העוה"ז ועוה"ב. וזהו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה. כי כל האומות אוכלים העוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב. אבל ישראל נתן להם השם בעוה"ז תהלה ושם ותפארת. ונותן להם קדושת העוה"ב. וזהו ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך כאשר דבר. כמו שאמר להיות לו לעם סגולה שהוא באוצר הנפשות. והם מפוארים בטובות העולם הזה ובשם טוב. והם מהוללים מפי האומות כאומרו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזהו לתהלה ולשם ולתפארת. ואלו השנים ספרם דוד ע"ה בשכר העוה"ב. כי יצפנני בסוכו בצור ירוממני. ועתה בזה העת בעולם הזה ירום ראשי על אויבי סביבותי. וזה שאמר בכאן ולתתך עליון על כל הגוים וכו'. ולהיותך עם קדוש בעולם הנפשות. והמפרש האמרת והאמירך לשון אמירה. שבזה עשה שיאמר השם שיהיה לך לאלוה וכן האמירך ואינו נראה. ואולי רמז וה' האמירך היום בעוה"ז. להיות לו לעם סגולה בשכר המצות. ולתתך עליון על כל הגוים. מדבר על העתיד על עוה"ב אחר המשיח. כי אז יהיו ישראל מאושרים כאומרו ואשרו אתכם כל הגוים. ויהיו לשם ולתהלה ולתפארת בפי כל האומות. ויהללום על שקנו שם טוב בגלותם והחזיקו בתורת השם ומסרו נפשם על קדושת השם. וזהו לתהלה לשם ולתפארת. ולהיותך עם קדוש לעד לעולם ולא יגלו עוד כאשר דבר. כי בהרבה מקומות בתורה נרמז זמן העתיד. באז ישיר משה וכן בלמען ירבו ימיכם ובמקומות רבים. ולזה אמר ולתתך עליון שמורה על העתיד. וכן רמז בזה הפסוק שיהיו מוכתרים באותו זמן בידיעת שם ה' ובעשר ספירות. כאומרו כי כולם ידעו אותי. וזהו לתהלה לשם ולתפארת. לתהלה היא תהלה לדוד או גבורה. ולשם הוא שם מלכות. ולתפארת הוא תפארת ישראל. ולהיותך עם קדוש לעלות עד קדש הקדשים. ועוד יש בזה דברים בגו ואין להאריך:

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. לרמוז שאע"פ שיתן פרעה להם רשות בלילה. לא יצאו אלא בבקר ברשות עצמם ולא ברשות פרעה. וכן שלא יצאו כדמות עבדים בורחים בלילה. אלא ביד רמה ביום. וכן רמז להם שלא יצאו עד בקר. שהוא בזכות אברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר. וכן הבוקר אור הוא בקר של אברהם. וכן וראה את הדם על המשקוף. הוא דם הברית של אברהם. ובזכות זה ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. הוא מדת דינו שנמשכה ממנו מלמעלה להכות כל בכור. ולכן ושמרתם את הדבר הזה. היא עבודת הפסח שמורה חמלה עליכם. וזביחה והריגה בשונאיכם. וזהו זבח פסח הוא לה' אשר פסח בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. וילכו ויעשו בני ישראל למטה. בענין שיהיה עזר להביא המכה על מצרים. ולכן סמך מיד וה' הכה כל בכור. סתם למעלה ולמטה. ממכון שבתו רמז ונעשה רצונו. ולכן לא אמר בכאן ויעבור ה' במצרים. אלא ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. בלי סבת חולי בלי הכנה. ומה שאמר וה' הוא ובית דינו. כן האמת שהוא הסכים עם מדת דינו. ולא עשה דבר עד שכולם הסכימו בדבר. כאומרו משפטי ה' אמת. ולמה הם אמת לפי שצדקו יחדיו. שני הכתות שמגישים עצמותיהם זה אומר פלוני חייב וזהו אומר זכאי. ואינו יוצא הדין עד שכולם יסכימו בדבר אחד. וכן היה בכאן שכולם הסכימו מכח הדין שההורג יהרג. הם הכו בכורי ישראל. כן ראוי להכות בכוריהם. ואם תבין פי' בחצות הלילה שהיא מדת הדין שנקראת חצי לילה של דוד שהוא אדמוני. והוא שם אדני שנקראת כה אמר ה'. וזהו והנה לא שמעת עד כה. תבין שלא היה שם מלאך ולא שרף ולא שליח. אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שהיא נקראת כבוד אלהים. וכשמגיע זמן וממשלת חצי הלילה וה' הכה כל בכור. בכחו הגדול ובזרועו הנטויה של חצי הלילה. ולכן אמר דוד חצות לילה אקום להודות לך. בענין שלא תהיה פוגעת בי מדת דינו. וזהו על משפטי צדקך. וכאן אמר בכור השבי תחת בכור השפחה. כי שניהם היו בכלל כחות של מעלה שנכרתו ונחלשו. וזהו תחת עבד כי ימלוך ושפחה וכו'. ולכן היתה מכתם בלילה לפי שממשלתם בלילה. להראות כי נשתה גבורתם ובתקפם נשברו. ולכן אור לי"ד בודקין את החמץ. הוא שטן הוא יצה"ר מעול וחומץ. בענין שלא ימשול בו. וזהו לאור הנר. כי בנר מצוה ותורה אור צריך לחפש אחריו. ולהוציאו מן החורין ומן הסדקים. כמאמרם ז"ל רגזו ואל תחטאו. ובמה תרגזו ליצר הרע בד"ת. וזהו אמרו בלבבכם. וזהו נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. מקום מטונף שיש בו יצר הרע. כאומרו כי מבית הסורים יצא למלוך. כי תרגום ויבאש הוא וסרי. וזהו כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משננער מבטן אמו. וכל ממשלתו בלילה כדכתיב ועין נואף שמרה נשף. ולכן צריך לבדוק בלילה לאור הנר. ולהורות שכל זה היה בלילה. אמר ויקם פרעה לילה. שקם ירא וחרד מפחד לילה. ולא הועילו לו שש מאות רכב. שהיו סביב מטתו במקום ששים גבורים. ויאמר קומו צאו מתוך עמי. כי כבר הגיע העת. והם לא רצו לצאת. אע"פ שחזקה יד מצרים עליהם למהר לשלחם מן הארץ. עד אור הבקר. כמאמר השם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכל זה לפי שאין גאולה בלילה אלא ביום. ולכן וישא העם את בצקו טרם יחמץ כמאמר השם. וזה להורות על מעלת ישראל שאע"פ שהיו בחפזה ובבהלה. לא שכחו המצות וחבבו אותם. ועל כתפם יסבלוה וישאוה. וזהו משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. וכן עשו בדבר משה וישאילום וינצלו את מצרים. וכל זה לפי שהשם נתן כבר את חן העם בעיני מצרים. כדכתיב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. וסמך זה לפסוק וישא העם את בצקו להורות. כי לפי שהם חבבו המצוה ונשאו בצקם על כתפיהם צרורות בשמלותם. בזכות זה נתנם השם יתברך לחן ולחסד בעיניהם וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. כנגד צרורות בשמלותם מדה כנגד מדה. ומלבד זכות המצוה. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום פעם אחרת. עד שנשארו ריקנין מפה ומפה. וזהו וינצלו את מצרים: