מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
בית אהרן
עוד אמר. על פסוק כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא. עבודת עבודה היא דבר שהיא עבודה לעבודה אחרת. היינו גשמיות אכילה ושתיה ושאר ענינים הנצרכים והוא הכל בבחינת עבודה לעבודת י"י. ועבודה זו הוא כאילו אומר הרי עלי עולה שחייב באחריותה. ומחויב לעבוד עבודת ד' בכח אכילה זו או שאר עניני עוה"ז. עבודת משא הוא כשהוא זוכה להעלות נה"ק בעת האכילה למקומם הרמתה וזהו משא מלשון וינטלם וינשאם. ואז האכילה גופא עבודה וכאילו אומר הרי זו עולה שאינו חייב באחריותה. וזה נקרא עבודת משא. ואמר שכלל גדול בזה מי שעניני גשמיות שלו דבוקים לעבודת י"י כתורה ותפלה. אזי התורה ותפלה שלו יכולים להיות זכה וברורה רק לי"י בלא שום תערובות חיצוניות. ומי שענייני גשמיות שלו נפרדים מעבודת י"י אזי העבודה שהיא תורה ותפלה מחובר ומעורב בעניני גשמיות: