וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃
בית אהרן
ונוכל לומר כתיב לרגעים תבחננו. כי הקב"ה משנה עצמו בכל רגע ורגע. ולא שיש ח"ו בהקב"ה איזה השתנות דהא כתיב אני י"י לא שניתי שאין בו שום השתנות. כי הוא אחדות הפשוט. רק כשהוא צריך לעיין בזה העולם ולהשפיע לזה העולם. אזי הוא משנה עצמו כביכול לפי העת והזמן. לבושא דלביש בי' בצפרא לא לביש בי' ברמשא. רק לפי אותו מדה שהוא צריך להשפיע בעולם באותו לבוש הוא מלביש א"ע. וזהו ויחלק עליהם לילה כי באמת האדם אינו שם על לבו כשהוא שוכב עצמו בלילה לישן וישן כל הלילה ואינו יודע מה נעשה עמו. אבל באמת אלפי אלפים ורבוא רבואות השתנות נעשה עם האדם:
נועם אלימלך
ויאמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. ע"ד הנ"ל, שיוסף היה מעלה את מידת מלכות כנ"ל, וזה היה תשוקתם ג"כ, וכיוונו בדבריהם להעלאת השכינה על ידו, ואמרו "המלך (תמלוך)", ר"ל "ה מלך" כו', רמז לה"א אחרונה שהיא מידת מלכות, "מלך תמלוך עלינו" להעלותה למעלה, "אם משול תמשל בנו", דהנה הצדיק כשרוצה לפעול איזה דבר צריך להמשיל את הדבר הצריך ע"פ משל, וכוונתו שע"פ המשל יתוקן הנמשל שהוא הדבר הצורך לו, וזהו שנאמר בשלמה המלך ע"ה "ויהי לו שלשת אלפים משל", פירוש שלשת אלפים, דהיינו ג' אלפין, שע"י הג' אלפין של שם אה"י יתוקן כל דבר הצורך, ותיקן שלמה המלך ע"פ המשל את האלפין הנ"ל, "ויהי שירו חמשה" אלפי"ן, רמז אחר שבא אל מדריגה גדולה להודות ולשורר להשי"ת בשירות ותשבחות, עי"ז פעל להעלות את השכינה, היא ה"א אחרונה, עד חכמה שהיא רמז אלף, שהוא פלא חכמה. והבן.