וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת׃
מאור עינים
רק אדמת הכהנים לא קנה כתיב (בראשית מב, א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים מלשון שבירה במצר י"ם החכמה וז"ש (יומא עב ב) למשמאילים סמא דמותא מפני שזאת התורה מעץ הדעת טוב ורע והוא מנובלות החכמה של מעלה שהוא תורה דהיינו אחורי החכמה דנחית מדרגיה והעיקר שצריך לאחוז בעץ החיים שהוא להתראות פנים בפנים כמו שהיה בסיני פנים בפנים דיבר וזהו שלימות התורה שלא היה בה שבירה ומה שאנו מכנים בלשון שבירה אין זה רק דנחית מדרגיה בכדי להתמשל בקטנות שכל כמו המלמד שמצמצם שכלו להתינוק כפי ערך התינוק וזהו וכל בניך למודי ה' וכשבא לגדלות שכל מבין הדבר על בוריו וזה דבר שלח ביעקב ונפל בישראל כי יעקב צירוף יו"ד עקב שהשכל הוא יו"ד נחית בעקב סוף המדריגות וכל זה שיבא בישראל שאלמלא זה לא היה מבין כלום דהוא גדלות השכל עץ החיים דאתכלל שמאלא אבל עץ הדעת דהוא לשון הכרעה אית ביה שמאלא וזהו יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך (קהלת ב, יג) כי הנה החושך גם הוא נברא וכשבא האור החושך אתכליל באור ואיננו דחשקות החושך לאתכללא בנהורא ואלמלא לא היה צריך האור אל החושך לא היה מכניסו אליו אלא שע"י שנתכלל ניתוסף בו ומבואר במקום אחר היטב לכן הביא הבורא יעקב ובניו למצרים בגלות מצר י"ם כדי שיחפצו לעלות למעלות החכמה ויבואו לקבלת התורה כמו כן צריך כל אדם לצאת מד' גליות שלו הפרטית חוץ מהכללות כדי שיוכל לבא לקבלת התורה ואל זה כיוון יוסף הצדיק להוציא התורה והמצות מגלות מצרים בכדי לבא לעץ החיים וזהו שאמר רדו שמה ונחיה שנבא לעיקר החיות ולכך צוה יוסף ליתן לפרעה החומש כי פרעה מלשון התגלות וחומש עיקר מצות הצדקה כאמור (ישעיה א, כז) ושביה בצדקה מה שנשבה יפדה בצדקה והבן.