וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃
שפת אמת
בפסוק ויאסור יוסף מרכבתו. ואמרו חז"ל תבוא אסירה זו ותעמוד על אסירה של פרעה דכתיב ויאסור את רכבו. דכ' לאסור שריו בנפשו. כי הנה שר של מצרים למעלה מכל שרי מלכות שאר האומות. ולכן גלות ראשון הי' במצרים. אבל יוסף בכחו נתעלה על כל השרים וז"ש שמני אלקים לאדון לכל מצרים שבזה ניחם לאביו כי הכין להם עזר לשיעבוד מצרים. ונראה כי אם לא היו חוטאים אח"כ בבריתו של יוסף. לא הי' קשוי שיעבוד כלל במצרים כמ"ש מלך חדש אשר לא ידע את יוסף שהפרו ברית מילה כמ"ש במד'. וגם לפי הפשוט נראה כמ"ש לאסור שריו כו' וזקניו יחכם כי יוסף לימד להם חכמה ונכנעו כולם תחתיו ונעשו חסידי אוה"ע. רק אח"כ קם מלך חדש לכן כתיב כי הזידו עליהם. שהבינו כח בנ"י רק שמרדו בהם בזדון. ולכן נאבדו אח"כ ולולא שחטאו אחר כך הי' השיעבוד בנקל בכח הכנת יוסף:
בית אהרן
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו כו' ויאסו"ר מרכבת"ו. היינו שאסר ואסף כל הדברים התחתונים. ויעל. העלה אותם לקראת ישראל אביו. היינו להקב"ה. גושנ"ה. היינו תקרובתא דעלמא תתאה בעלמא עילאה. והאריך בדברים שהצדיקים הם מרכבתו של הקב"ה כמאמרו ז"ל האבות הן הן המרכבה. והי"ב שבטים הם ג"כ מרכבה. והשבעים נפש הם ג"כ מרכבה ואפילו בדורות הללו ג"כ ברוב רחמיו וחסדיו הוא מקבל מעשינו ונחשבים אצלו בבחי' מרכבה. המתגאה על חיות הקודש. פי' המתגאה על חיות שבקדושה. החיות שישראל מקבלים מכל דבר קדושה. ונהדר בכבוד על המרכבה היינו הנעשית מעובדות של ישראל. זכות ומישור שלהם לפני כסאו. על ידי שחסד ורחמים מלא כבודו. כי אין אנו זכאין לכך רק שהוא עושה ברוב חסדיו:
מגיד דבריו ליעקב
ויאסור יוסף מרכבתו וכו'. כתיב בנתה לרעי מרחוק, כי הנה ב' אהבות יש, הא' מחמת גודל האהבה שיש לו אל הבן עושה לו כל הטובות, והב' מחמת אהבתו אותו מוכיח אותו ומכה אותו והנה כל מציאות שיש בעולם בודאי הוכרח להיות במחשבתו הקדומה תחלה והנה ב' אהבות הנ"ל היו גם כן במחשבה קדומה באופן זה כי תחלה עלו ישראל במחשבה ר"ל שאע"פ שישראל הם אחרונים לכל הנמצאים בפועל אבל במחשבה הם קדומים לכל וכולם לא נבראו אלא בשביל ישראל דהיינו שיקבל הקב"ה תענוג מהם וזהו עצם המחשבה אנא אמלוך.