אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃
שפת אמת
בפסוק א"ת בלבבך כו' וברשעת הגוים כו'. ותמוה דמסיים ברשעת הגוים כו'. וי"ל כי כל המשפט תלוי בעמידת בנ"י ובוודאי אם היו בנ"י מתוקנים כראוי הי' נגמר מיד סאתם של הכנענים. לכן א"ת בצדקתי וברשעת כו' כי לפי מעשיכם עדיין לא נגמר סאתם של הגוים. רק ע"י שלבנ"י הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. והוא באמת ע"י זכות אבות פי' שעצם בנ"י טוב בכח האבות לכן כשבוחרין בדרכיהם ועושים כמעשיהם. מעשיהם לא אמרו רק כמעשיהם. שיש קצת דמיון. מיד מתעורר להם מעשי אבות ועי"כ מתמלא סאתם של הגוים ג"כ כנ"ל: