וְ֠הָיָה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבָּֽעְתִּי׃
שפת אמת
בפסוק לא תשכח מפי זרעו פירש"י הבטחה שאין התורה משתכחת כו'. אך כ' מפי זרעו וצריכין לשמור הפה והוא שמירת הבל הלב פנימיות של האדם וכן כתיב שימה בפיהם. והוא ענין תורה שבע"פ פי' בעל פה מי שהוא שליט ברוחו ושומר הפנימיות כמ"ש לעיל פי' החותם בתורה. ותורה שבכתב הוא הפותח כמ"ש לעיל. והיינו כמ"ש כתבם על לוח לבך שמה שלומד נכנס בעומק הלב נק' תורה שבכתב כנ"ל:
שפת אמת
בפסוק וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי ל"ת מפי זרעו כו'. דכ' אנכי הסתר אסתיר פרשנו שיהי' נסתר ההסתר ויאמרו כי אין אלקי בקרבי כו'. ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל שזה הוא נחשב לחטא כי צריכין להאמין כי השי"ת עמנו בצרה. וע"י התורה ושירה הזאת יכולין לברר זאת כי השי"ת עמנו. וז"ש וענתה השירה כו' לעד שע"י התורה יכולין לברר הכל כי תורה אור. ואין החושך יכול להחשיך אור התורה כמ"ש עבירה מכבה מצוה ואינו מכבה תורה. וזה עצמו כי ל"ת מפי זרעו זה העדות שהשי"ת עמנו כמ"ש חז"ל על משכן העדות עדות היא שהשכינה שורה בישראל. וזה בלוחות וכמו כן בכל התורה בכללות בנ"י. וכמו כן בפרט לפי התגלות הארת התורה בלב איש ישראל עדות הוא למעט דביקות אשר לו כנ"ל: