ציטוטים על ויקרא ט:כב

וישא אהרן את ידיו אל העם כו׳. נ"ל דהנה הצדיק הולך תמיד בדביקות ודבוק בעולמות עליונים, רק מחמת שתשוקתו תמיד על טובת ישראל שייטיב להם השי"ת בכל מיני שפע וברכה, מחמת זה הוא יורד קצת ממדריגתו ודביקותו, אך בכל זאת הוא פועל טוב במה שיורד קצת מהדביקות, שע"י שרואים בני אדם גודל תשוקתו ותאוותו לטובתם, הוא מכניס בלבם יראת ד׳ ואהבתו, שכולם נתעורר לבבם לעבודתו ית"ש. וזהו "וישא אהרן את ידיו" ע"ד נשא לבבינו אל כפים, וי"ל הפי' דהיינו האדם אשר ישא לבו לעבודת הבורא ית"ש, אז מחמת גודל האהבה והתלהבות שבו הוא מכה כף אל כף, ונמצא עבודת הבורא נקרא ע"ש הידים.

‎וזהו "וישא אהרן את ידיו אל העם" פי' כנ"ל שתשוקת הצדיק אל העם להטיב להם, "ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים" פי' עי"ז ירד ממדריגתו, שמדרגת הצדיק הוא תמיד לבדוק עצמו בכל עת ורגע אולי חטא חלילה באיזה נדנוד חטא והרהור והוא מהרהר תמיד בתשובה, זה רמז "חטאת ועולה" שבא על הרהור, "והשלמים" רמז להדביקות שבו, שעושה שלום בפמליא של מעלה, וע"י תשוקתו היה יורד ממדריגותיו האלו קצת.

בענין נשיאות כפים כדכתיב וישא אהרן את ידיו כו'. כי עיקר הברכה להמשיך שפע מן השורש העליון כדכתי' שאו ידיכם קודש. ובזוה"ק יתרו כתב שבנשיאות כפים נאמר החכמה תעוז כו' מעשרה שליטים ע"ש וכ"כ ביעקב אע"ה שכל את ידיו אחכימינון לידוהי. והענין הוא כי קודם החטא הי' ציור האדם גבוה ונשא מאוד. וזה רמז מעשרה שליטים אשר היו בעיר. ומאחר שכבר עמדנו בזאת המדריגה רק שעל ידי החטא ירדנו עשר מעלות. יכולין להתאחז ולהתדבק בשורש הזה ולמשוך משם ברכה בכח החכמה. והשי"ת ברחמיו השאיר לנו זכר ממדריגות הראשונות אשר הי' לנו. בנפשות הם הכהנים עובדי ה'. ובזמן הש"ק. ובמקום הבהמ"ק. אשר כל אלה הם מדובקים בשורש שלמעלה ומשם עיקר הברכה. ומ"ש לעיל ביעקב שכל את ידיו בשורש שלמעלה לכן הקדים אפרים למנשה כי ראה שלמעלה בשורש עליון הוא למעלה ממנשה כנ"ל. וקצרתי בכאן ממיעוט פנאי: