אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃
שפת אמת
בענין הפסוק חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. דקשה שמיני מאן דכר שמיה הלא כתיב שבעת ימים. וכתבתי במ"א מזה כי שמיני כלל השבעת ימים. ויובן יותר עפ"י מ"ש שבעה נרות ושבעה מוצקות. וכ"כ בהפטורה שבעת ימים ושבעת ימים. דשבעת ימים שלמטה מקבלין משבעה שלמעלה ושם הם אחדות אחד. והוא כמו אחת למעלה ושבע למטה. והאחת משפעת להשבע שכך הי' מונה אחת ואחת אחת ושתים כו' שהאחת מהלכת עם כל השבעה. וכמו כן שבעת ימי הסוכות הם שבעה כלים כמ"ש שפע ימים ינקו אל תקרי שפע אלא שבע ע"ש במדרשות. וכמו כן הימים שהם חפירות ובורות לקבל שפע המעיין. וע"ז כ' שתה מים מבורך. ובשמיני הוא נוזלים מתוך בארך שהוא פתיחות המעיין. וזהו מיוחד רק לבני ישראל. לכן עצרת תהי' לכם. והוא בהכנת ניסוך המים בשבעת ימים. כמ"ש לעיל פי' נסכו לפני בחי' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר: