ציטוטים על יחזקאל יח:ב

^*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי אחרי שעיקר האדם ועצמותו הוא נפשו המשכלת נשמת חיים אשר נפח ה' באפיו, הלא נמשך מזה, כי כל אדם הוא עצם בפני עצמו, ואין קשר והתחברות אמיתית בינו ובין נפש אבותיו. כמאה"כ "הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן" ר"ל לכולן יש עצמות נפרדת וכולן רק ממני נתונות, באופן שלא יוכל איש לחשוב שנפש הבן אצולה מנפש האב עד שתחשוב בעבור זה כחלק ממנה. ונמשך מזה ג"כ כי אף שיוכל כל אדם לקבל חוב מה על נפשו, בכל זאת לא יוכלו לקבלו גם על נפש בנו, אחרי כי קיום כל חוב תלוי רק ברצון הנפש. ונפש הבן היא נפרדת מנפש האב. והוא בעבור זה גם עצם נפרד בעל רצון וחפץ חפשי בפני עצמו ואף כי שבבחינת הגוף נוכל לחשוב הבנים בבחינ' מה כעין חלקי גופות אבותם, אחרי כי מחלציהם יצאו, וכמחז"ל בנידה דף ל"א ע"א "שלשה שותפין באדם" הקב"ה, אביו ואמו." בכל זאת מלבד כי כפי מה שאמרנו כבר תלויה קבלת החוב והשלמת' רק בנפש שהיא עיקר, ולא בגוף שהוא רק כלי מעשה הנפש המונהג על ידה, הנה גם כח גופני זה של האבות הראשונים מתמעט והולך מדור לדור, עד שכמעט לא נחשב כבר למאומ' בדור רביעי או חמישי, ואף כי בדור אחרון [כאשר נראה גם לענין פסול הקרובים שהאב כשר להעיד עם בן בנו (עיין ב"ב דף קכ"ח ע"א, ובח"מ סי' ל"ג] ואחרי ההקדמ' הזאת הלא יקשה לכל משכיל להבין דברי הכתוב "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וכו' כי את אשר ישנו פה וכו' ואת אשר איננו פה ? ומאחז"ל בהרבה מקומות בש"ס שכל ישראל מושבע ועומד מהר סיני לעשות כל דבדי התורה הזאת ? כי איך היו האבות הראשונים יכולים לקבל חוב זה לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת גם על בניהם אחריהם עם נולד כי יבא ? ואף שנרא' מדחז"ל שרצו לבאר ספק זה באמרם שגם נפשות הדורות האחרונים היו שם במעמד כריתות הברית הזה, גם בזאת לא יונח עוד לנו. כי אחרי שהנפש מצטרכת גם אל הגוף בעשות' אחת ממצות ה' כאשר יורה על זה מאה"כ במצות "אשר יעשה אותן האדם" (ר"ל העצם המחובר מגוף ונפש) א"כ הלא תשאלנו נפשנו לדעת איך יכלה הנפש מבלי הגוף לקבל על עצמה חוב זה ואף כי אחרי שהגוף עם כל נטיותיו ותשוקותיו החמריות מתגנדים מאוד לשמירת המצות אשר תשימנה מתג ורסן להן ואין חביב לאדם שלא בפניו ? וקצת החכמים, רצו לאמר כי בשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ונשים אשר היו במעמד ההוא, היו כבר כלולים צורת ותבנית כל האישים הפרטייים מבני ישראל עם שנויי תכונות נפשותם וגופיהם האפשריים עד סוף כל הדורות. באופן שבדורות הבאים לא היה ולא יהי' עוד שום איש מישראל אשר כדמותו וצלמו לא הי' כבר בתוך האישים הנמצאים אז במעמד ההוא, ונמשך מזה כי גם אין אחד מהדורות האחרונים יוכל להצטדק ולאמר. כי לפי תכונת ומהות נפשו וגופו השונה מבני הדור הראשון לא יחפוץ לקבל עול התורה עליו אחרי שכבר קבלו עליו איש אחר כמוהו שהי' דומה לו בצלמו ותבניתו ובתכונת נפשו וגופו לצמיתות (אשר ע"כ צוו חז"ל גם את הרואה ששים רבוא מישראל לברך "בא"י חכם הרזים" יען כי במספר גדול כזה מישראל יוכללו כבר כל האישים הפרטיים האפשריים להיות בעם הנבחר הזה בכל הדורות עם כל שינויי דמותם ותכונותיהם הגופניות השונות זו מזו, וזאת היא גם דעת המקובלים בגלגול הנפשות) אפס גם בזה לא נחה עוד דעת הרב ז"ל כי בכל זאת הלא נחשב כל אדם אשר לו דעת ורצון חפשי המשתנ' תמיד לפי שינוי יתסי הזמן והמקום אשר הוא נמצא בתוכם לעצם אחד נפרד בפני עצמו אשר איננו מחויב עוד לשמור ולעשות כל אשר קבל על נפשו איש אחר כמוהו באלה ובשבוע'. אף כי דמה אליו בכל שאר הבחינות הנפשיות והגופניות ? ועוד ספק אחר מעיר הרב ז"ל על ענין וחומר השבועה והאל' הזאת אשר קיומה הנצחי מבואר בכ' "אם ימושו החקים וכו' גם זרע ישראל ישבתו" וכו' כי אם נאמר שהכונה שלא יהי' האפשרות ביד ישראל לעולם לעבור ברית ה', יקשה כי לפי זה תבטל מהם כבר הבחירה החפשית אשר היא העיקר והפנה אשר עליה נוסדו כל לימודי התורה, ושכר וגמול הטוב והרע?, ואם נאמר שאף שאינם רשאים לעבור על השבועה והאלה הזאת ונחסרה מהם היכולת המוסרית לזה יש להם בכל זאת היכולת הגופנית לזה, הלא תבטל עי"ז בהשקפה הראשונה הבטחת הכ' שלא ישבתו מהיות עוד גוי לפניו ? אחרי שאינו נמנע מהם בכל זאת לעבור את בריתו ? מלבד כי כאשר יסופר לנו מפי הנביאים ואנשי הרוח, וכאשר יורה גם הנסיון עברו ישראל כמה פעמים כבר את הברית, והפרו את החוק האלהי, גם לא נוכל לאמר שכונת הכ' רק שתמיד נשאר הכח והמשפט ביד הי"ת להכריח את ישראל להקים דברי הברית אשר כרת עמם בעבור השבועה שהשביעם על זה ולהענישם בעבור זה גם בעונש יותר גדול אם יעברו עליו, כי כמו שלא יצטרך אדוני הארץ המושל בארצו כחפצו ורצונו להשביע את עמו שיפרעו לו המסים אשר הם מחויבים לתת לו בכל שנה ושנה, אחרי שגם מבלעדי השבועה הזאת יש כבר כח ותוקף בידו להכריחם לזה, כן לא יצטרך גם הי"ת לזה אחרי שיחסו לישראל כיחס האדון אל עבדו הנתון תחת ידו ומחויב לשמור מצותיו אף שלא נשבע עליהן ? ועוד ספקות אחרות העיר הרב ז"ל על כל זה (עיין בפנים,) ע"כ פנה דרך לעצמו, ואומר כי השבועה והאלה הזאת, היא רק כעין ענין וחק טבעיי, אשר הטביע ה' בקרב לב כל ישראל מאז היה לגוי עד סוף כל הדורות, להדבק תמיד בה' אלהי אמת, ושלא לעבור בריתו כולם גם יחד, באופן שאם גם היה לפעמים ויהיה עוד עד דור אחרון, שיתעו מהם רבים או מעטים לעבור בריתו ולזנות אחרי אלהי נכר, בכל זאת הוא כעין נמנע קיים, שיהיו כלם סרים מאחריה' ועוזבים אותו, ונדמה זה לחוק טבעי אחר שיסד ה' בטבע בעלי חיים, שישתדלו תמיד לא לבד לשמור את נפשם, ולהשאיר גופם כל הימים הקצובים להם פה עלי ארץ לפי טבע כחותיהם וליחותיהם הגופניות, ויחסי מקומם וזמנם, ושלא לאבד עצמם לדעת לפני בו קצה זה, כי אם גם לפרות ולרבות בארץ למען השאיר מינם עלי ארץ גם אחרי אשר יעלה המות כבר בחלונם להכרית אישיהם הפרטיים, וברית טבעיי זה נשאר תמיד קיים לעולמים, באופן שאם גם ימצאו לפעמים אנשים מעטים אשר במר נפשם על קשי גורלם ישלחו ידם להמית את עצמם, או אשר יחדלו בעבור סיבות שונות מהתקשר בעבותות אהבה עם חברם ואשת בריתם לפרות ולרבות ממנה, בכל זאת הוא נמנע קיים שיעשו כן כל בני אדם או שאר בע"ח גם יחד להחנק ד"מ כלם ביום אחד, או לחדול תמיד מנגוש אל אשה, כי הרגש והתפעליות טבעם אשר לא יוכלו להיות מגורשים מקרב לבם לצמיתות, יאלצו ויכריחו תמיד את רובם לבלתי עשות ככה כן הוא הענין גם בבחינת ישראל אל הי"ת, כי בעבור שהכירו אבותינו הראשונים אותו ועבדוהו בלב שלם, הבטיחם שכל עוד שיחזיקו זרעם אחריהם בתומתם, ייטיב להם לתתם עליון על כל גויי הארץ, אפס אם יעזבו את בריתו, וחקיו לא ינצורו, יסיר חסדו ואמתו זה מהם המובטח להם רק בתנאי שישמרו את בריתו, (כאשר באר הרב ז"ל כל זאת במשל נחמד עיין בפנים,) ובהסתירו באופן זה את פניו מהם, יהיו לאכלה לבז ולמשיסה לכל עמי הארצות, לא לבד בעבור עונש סורם ממנו, כי אם בעבור שהם המעטים והחלשים מכל עמי הארצות אשר סביבותם, כאשר ירמוז על זה גם דברי חז"ל שאמרו ד"מ "מלמד שכפה עליהם ההר כגגית וא"ל אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לא שם תהיה קבורתכם" כי באבדן מעלתם המוסרית הם באמת גרועים מכל משפחות האדמה, אשר יוכלו אז לכלותם ולהשמידם על נקלה (ועיין מזה גם ביאורי למעלה במדבר קכ"א ע"א) ועי"ז הטביע הי"ת גם בלב האומה הישראלית ההרגש הפנימי כי לא תסכים לעולם בכללה להפר ברית ה' לסבב בזה כליונה המוחלט, כי זה הלא היה דומה להסכמת כל בני אדם יחד לסבב ברצונם החפשי אבדן נפשותם בשלוח ידם אל עצמם ואל בשרם, או אבדן מינם מעל פני האדמה ע"י שיחדלו כלם יחד בבחירתם החפשית מהשתדל לפרות ולרבות בארץ מה שהוא באמת נמנע קיים לעולם כמו שכתבנו כבר למעלה, וע"ז מורה גם מאחז"ל "כבר קבלוה בימי מרדכי" ר"ל שגם אז ראו כי כפסע היה בינם ובין המות ואבדן כל האומה הישראלית ע"י הצרים אשר קמו אז עליהם מסביב לכלותם. לולא ה' שהיה להם להצילם מידם בעבור שבכללם שמרו בכל זאת את תורתו והחזיקו בדתם ואמונתם האמיתית, ואלו עלה אז על דעת כלם לפרוק עול התורה והאמונה מעל שכמם היו כלים ועובדים כרגע, ושפטו מזה בצדק כי חייהם ואורך ימי עמם עלי ארץ תלוים רק בשמירת התורה והאמונה אשר ע"כ קבלוה עליהם, ואמתת משפט זה יכירו וידעו גם כל ישראל עד סוף כל הדורות, אשר ע"כ תשאר כללותם לעולם אחוזה דבוקה בה' ואמונתו האמיתית, ורק זאת היא לדעת הרב ז"ל עצם השבועה וברית האלה הנכרת עם כל נפשות ישראל בערבות מואב מני אז עד סוף כל הדורות אשר היה שם ואת אשר לא היה, וע"ז רומז גם מאה"כ "אם ימושו וכו'. גם זרע ישראל ישבתו" וכו', כי כמו שאף שהוא ביכולת הי"ת לבטל חקי הטבע אם ירצה בכל זאת, כפי מה שיסד בעולמו אשר הוא חפץ בקיומו, לא ימושו החקים האלה לעולם, כן הדבר גם בבחינת ישראל כי אף שבלתי ספק יהיו בהם בכל הדורות והזמנים יחידים רבים או מעטים אשר ימירו חקי דתם ואמונתם ויחלפו תורות, ויענשו על זה, בכל זאת לא ישוער, שתסכים לעולם כל האומה הזאת בכללה להמיר דתה ואמונתה להפר חוק ולעבור ברית, לסבב בזה שביתתם הכללית, מהיות עוד גוי לפניו, אף שגם זה איננו בגדר הנמנע המוחלט, וע"ז רומז גם מאמר המדרש שהחל בו הרב ז"ל "לפי שהנפשות שם היו וגוף עדין לא נברא" וכו' ר"ל שאף שגופי הדורות האחרונים לא היו אז עוד נבראים בכל זאת החוק הטבעיי שהטביע ה' בנפשות כל האומה הישראלית מני אז עד סוף כל הדורות שם היה, באופן שכל הנפשות ההן כמושבעות מסיני הנה. להיות מבואר שאין אדם מוריש לבניו ולזרעו אחריו חובת נדר ושבועת איסור לדורות עולם באופן שלא יוכלו למחות בה כל זמן שלא קבלוה עליהם בהגיע לפרקם אם בהודאה או בשתיקה שזה לא יתכן מן הדין דמהיכא תיתי לא מצד הגוף ולא מצד הנפש. כי הנה גופי הבנים העתידים לא היו ולא נמצאו בעת השבועה כי אם בכח רחוק והוא מבואר כי לא בכח זה יגבר איש להשביע את בניו וכ"ש מצד הנפש הדברית שהוא ידוע שאין לו לאב בה שותפות ושום הקשר שהיא ידוע שאינה נדונית על פי שבועתו ואיסרו אשר אסר על נפשו. וכמו שבא מבואר בדברי יחזקאל הנביא מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושיני הבנים תקהינה חי אני נאם ה' אלהים אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות (שם). יורה באמת שאין הקשר אבות ובניות בין נפש האב ובין נפש הבן ושהם אצלו ית' בשוה מבלי שתוף כלל ולכן הנפש החוטאת היא תמות בעונה ולא בעון אבותיו. וכמו שתורה על זה כל הפרשה כלה. וגם ירמיהו אמר דברים כאלה והוא עצמו בעיני מאמר החכם שלמה באומרו יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו וגו' ולמי אני עמל וגו' (קהלת ד') כי על החלק השכלי שבאדם ידבר שם כמו שביארתי והוכחתי במקומו. והנה אחר שלא יושלם שום עונש לנפש הבן ממעש' האב איך יתפש בדברו וילכד במאמרו וכ"ש שימשך זה עד סוף כל הדורות כמו שיראה מהכתוב האומר כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום ובכל מקום שנמצא בפי חז"ל (שבועות כ"א:) שכל בר ישראל הוא מושבע ועומד מהר סיני על כל דברי התורה הזאת. אמנם יראה שזה מה שכוונו חז"ל התרתן במה שאמר במאמר שזכרנו ובזולתו שהיו כל הנפשות העתידות נמצאות במאמר ההוא והמה קיימו וקבלו עליהם להשלים ולקיים עד סוף כל הדורות. אבל עדין יש במאמרם זה עיון רב לדעת איך היו הנשמות שם בלי גופות כי חבור הנפש והגוף מהכרחיות האדם הנמצא אצל המצות הוא ומעצמות מהותו. וכמו שבא בתורה בפירוש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח) ירצה שאין חובת מעשה המצות נמשכת רק בהיותו אדם כלומר מחובר מגוף ונפש ובהפרדם זה מזה אינו אדם ואינו בכלל וחי בהם כי במתים חפשי וכמו שאמר החכם באשר הוא סוף כל האדם (קהלת ז') וכמו שיבא בנעילת השערים ב"ה. ועוד שהרי הוא מבואר שהתורה והמצוה חובת הגוף הם וגופא ודאי בהפקרא ניחא ליה ומן הדין אין חבין את האדם שלא בפניו והיה הוא צריך להיות שם לקבל עליו וכבר אמרו כתובות (י"א.) קטן שנתגייר מטבילין אותו על דעת ב"ד ואם הגדיל יכול למחות וכ"ש כשלא היה שם כלל. גם מה שאמר שהיו שם אוכלוסא כוללות כל הדורות וכל הפרצופין כי על כן אמרו כי הרואה אוכלוסא שיש בה שש מאות אלף רגלי יברך בא"י חכם הרזים (ברכות נ"ח.) כי מעתה א"א להמצא שום אדם בדורות הבאים שלא היה שם בדמותו וצלמו בגופו ונפשו ושלזה אין בשום אדם יכולת למחות במה שקבלו כלם בהר סיני באלה ושבועה. הנה אלה גם הם דברים קשים על השכל לקבלם והנם חלושים לתלות בהם שאלה כזאת אשר בה ועליה תלוי קיום ועמידת הברית והשבועה אשר לו יתעלה עמנו תחת שבועתנו זאת שאנו מושבעים עמו דהא בהא תליא וצריך קיום וחזוק גמור שלא יופרו לעד לעולם כמו שאמר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם יי' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים: ואולם אנכי מעורר על חומר השבועה הזאת והנחתה ספק עצום שזה תארו. שבועה זו שאלו הנשבעין מושבעין ועומדין בה לא ימנע משיש בידם יכולת בחיריי לעבור עליה או לאו. ואם נאמר שאין ביד בחירתם יכולת לעבור עליה הנה כבר תתבטל פנת הבחירה אשר עליה העולם עומד וצורך כל התוכחות והמוסרים הכתובים בתורה שכלם לא נאמרו אלא לבלתי עשות את כל המצות והפר בריתם. והנה על כרחינו אנו צריכים להודות שהם יכולין לעבור על השבועה מכח אפשרותה אע"פ שאינם רשאים מפאת שבועתם. והנה כאשר יונח האפשר ההוא נמצא הרי יקרה מהנחתו בטל והוא ביטול כל הכתובים המעידים שלא יתבטלו חומרות השבועות הללו לעולמי עד ושלא ישבתו העם הזה מהיות גוי בפניו כל הימים. וקשה עוד מזה מה שנתבאר מפי כל הנביאים ומפאת הנסיון שכבר עברו כלם לעבור אלה והפר ברית. והנה אם כן לפי המונח בטלה ג"כ שבועת האלהים הסמוכה עליה וכבר אבדה התקוה ח"ו. ואם תאמר אין מצורך הקיום הנצחי שמירת השבועה כי אם מציאותה לבד כי אחר שנשבעו לו כבר זכה עליהם בכח שבועתם לכוף ולהכריח אותם על קיומה כמו שאמר על יד יחזקאל (כ) חי נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם מה שלא יעשה כן זולתה. הנה זו באמת קשה מן הראשונה. כי יש לשאול אם יש לו יתברך עליהם דין שבועה זו או לאו ואם תאמר שיש לו עליהם דינה כלומר שהם חייבים לשמור ולעשות את כל דברי התורה מעצמם ושבועה זו חומרא יתירה היא כמי שמשביע לחבירו לפרוע לו חובו הנה השבועה הזו אצלו יתעלה היא שבועה בטלה כי ההכרח ההוא שיש בידו לעשות להם מכח השבועה הוא עצמו יכול להכריחם מבלתה כי מה טעם שישביע אדוני הארץ אחד מעבדיו שיפרע לו חובו כדי שיוכל לכופו על פרעונו כי הנה בזולת השבוע' יוכל להכריחו אדרבה מוטב שיכריחם בלי שבועה ממה שיכריחם אחר עבור אותה. ואם נאמר שאין לו עליהם דין שבועה זו הנה באמת השבועה עצמה היא תחלת האונס ועקרו כי הוא יתעלה בקש אותה מידם וע"י נביאו השיא ופתה אותם עליה ומה טעם שיכריחם לעשות דבר שהוא הכרח ופתה אותם להשבע על עשייתו אם יתיר לעצמו האנסות על השבועה יתירהו בלא שבועה דמאי דעביד הא נפל בהא: ועוד שאם כן אין לו עליהם רק דין השבועה לבד לא עקר התורה והמצוה. שאתה אם יש מחברך אצלך מנה ונשבעת לו לפרעו ביום פלוני הנה כשעברת על השבועה יש לו עליך שני דינין. האחד חיוב הממון עצמו והשני חיוב השבועה. אמנם אם נשבעת לתת לו דבר שלא נתחייבת לו הנה כשתלקה על השבועה שעברת ודאי תפטר מן הממון וכן ג"כ כשנענש דין עוברי שבועה לבד כבר נפטר מהתורה והמצוה ואין לו עלינו שום חיוב עליה כמו שיראה מהכתובים שזכרנו ראשונה ומה זה שאמר יחזקאל אחר המאמר הנזכר והבאתי אתכם אל מדבר העמים וגומר. והבאתי אתכם במסורת הברית (שם כ'). עוד אמר במקום אחר ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם (שם ל"ו) והנה מכל אלו הצדדים יראה בבירור שאפילו יניחו שהיה ביד האבות כח להשביע לבנים לא היה כח בשבועה ההיא להמשיך בחבלי מציאותה ובעבותית קיומה הדבוק הנצחי ההוא שרצו שיתלה בה: