Quotation על משלי ח:18

ההקדמה הראשונה בעניני המלכים הנזכרים בספר זה, וראוי שנדבר בהם עשרת הדברות: הדבור הראשון בחלופי מלכותם כפי זמניהם. כי הנה היו מהמלכים הנזכרים בספרים האלה קצתם מלכים כוללים לכל האומה, כשאול ודוד ושלמה שמלכו על כל השבטים יחד, ואתה תראה ששלשתם היו אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת, וכפי מה שפירשתי בספר שמואל בשנות שאול הנה התמידה מלכותם מאה שנה, והסימן למזכרת זה יהיה בידך (בספ' כ' ל"א) מלכ"י חסד הם, כי הנה מלכ"י עולה למאה. ומהם היו מלכים מיוחדים לקצת השבטים מבלתי קצתם, לפי שכאשר נחלקה המלכות בימי רחבעם וירבעם, מלך רחבעם וכל יוצאי ירכו מבית דוד על שבטי יהודה ובנימן ורוב שבט לוי וקצת שבט שמעון שהיה נחלתם עם נחלת בני יהודה, ואתה תראה בספוריהם שמהם הלכו בשלום ובמישור בדרכי דוד אביהם, ומהם כחשו ביי' וילכו ויעבדו אלקים אחרים, והתמידה מלכות מלכי יהודה אלה הטובים והרעים שצ"ג שנה, והסימן בהם הוא (משלי ט"ו ג') עיני ה' צופות רעי"ם וטובי"ם, כי הנה רעי"ם וטובי"ם עולה אל זה המנין שצ"ג. ובחלוקת המלכות ההוא מלך ירבעם על כל שאר השבטים וכן המלכים שקמו אחריו, ואתה תראה בספוריהם שכלם היו עובדי ע"ז איש לא נעדר ולא נמלט מהצרעת הממארת ההיא, והתמידה מלכותם מאתים וארבעים ואחת שנה מן ירבעם עד סוף הושע בן אלה, וסימן שנותיהם (תהלים נ' י"ו) ולרשע אמ"ר אלקים, כי אמ"ר עולה לרמ"א שנים. ואמנם המלכים אשר מלכו בבית שני אינם מזה הספר, ולכן לא עלה זכרונם במקום הזה: הדבור השני במעלת מלכי יהודה על מלכי ישראל. כי עם היות שנקראו אלו ואלו מלכים, לא היו שוים במעלה ושלמות מלכי ישראל למלכי יהודה, וזה מפנים. מהם שמלכי יהודה קדמו במלכותם מאה שנה למלכי ישר', והקדימה הזמנית במלכות היא מעלה רמה וגדולה מאד. ומהם כי מלכי יהודה היו כלם בני איש אחד מגזע ישי ונצר משרשיו, והיו נמשכים בטבע וסדר ישר מהאב אל הבן ולא עבר זר בתוכם, ולא היו כן מלכי ישראל, כי היו מכל השבטים כפי מה שהזדמן, וכבר ידעת שכתר המלכות ככתר הכהונה בששניהם יבואו משרש אחד בהסתעפות ישר, ר"ל הכהנים מזרע אהרן והמלכים מזרע דוד, ואולי שמפני זה עשה ירבעם כהנים מקצת העם ומאיזה שבט ולא מזרע אהרן, להודיע שכמו שנעקרה המלכות מזרע דוד ומשבט יהודה, כך נעקרה הכהונה מזרע אהרן ומשבט לוי. ומהם שמלכי יהודה היו נמשחים בשמן המשחה, אמנם מלכי ישראל לא היו נמשחים כלל, ולכן לא משח אחיה השלוני את ירבעם. אמרו בפרק כהן משוח (הוריות פ"ג דף י"א ע"ב) אין מושחין אלא מלכי בית דוד, דכתיב (שמואל א' י"ו י"ב) קום משחהו כי זהו, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ושם אמרו ואף יהוא בן נמשי לא נמשח כי אם מפני מחלוקתו של יהורם בן אחאב, אמר רב פפא בשמן אפרסמון הוה. הנה ביארו שמעלת המשיחה מיוחדת למלכי בית דוד בלבד, ואם הביא ההכרח למשוח מלך ממלכי ישראל מפני המחלוקת, היתה המשיחה בשמן אפרסמון לא בשמן המשחה המקודש, כי זה יוחד למלכי בית דוד בלבד. ומהם שמלכי יהודה היתה להם ישיבה בעזרה אצל העמוד, ואם היה אחד ממלכי ישראל הולך אל בית ה' היה כפי הדין עומד על רגליו ולא יושב. אמרו בפ' חלק, (סנהדרין פי"א ק"א ע"ב) אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה לו לירבעם טרדתו מן העולם, אמר גמירי דאין ישיב' בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא אמרי הא עבדא והא מלכא, אי יתיבנא סברי מורד במלכות הואי וקטלין לי, מיד (בספ' י"ב כ"ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו'. ומהם שמלכי יהודה היתה מלכותם נמשך ומתחבר עם בית ה' ודבר מצרן היה זה לזה, ולכן עשה שלמה יחד בית ה' ובית המלך, ונתן הנביא כשייעד לדוד שבנו יבנה את הבית, כמו שאמר (שמואל ב' ז' י"ג) הוא יבנה בית לשמי. מיד ייעדו גם כן על ביתו כמו שאמר (שם י"א) כי בית יעשה לך ה', ומפני ההצטרפות וההתיחסות הזה אמר דוד בתפלתו (שם כ"ט) ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ומפני זה השתדל דוד להכין הדברים הצריכים לבנין בית ה', ושלמה בנה את הבית, ויואש חזק את בדק הבית מאה וחמשים ושבע שנה אחרי בנינו, ויאשיהו החזיק פעם שנית את בדק הבית שלש מאות ושמונים ושבע שנה אחר הבנין, קנצי למילין בבנין נבנה בית המלך עם בית ה', וכן בחרבן ובשרפה ביום אחד שרף נבוזראדן את בית ה' ואת בית המלך, וכל זה ממה שיורה שהיתה בבית מלכי יהודה קדושה ואלהות מקדושת המקדש ואלהותו, ולא היה דבר מזה למלכי ישראל: הדבור השלישי בצדקת המלכים ורשעתם. ואתה תראה בספורי מלכי יהודה שמהם היו רעים וחטאים ליי' מאד, ומהם היו טובים וישרים בלבותיהם, כי הנה אסא ויהושפט בנו עשו הישר בעיני ה' והלכו בדרכי דוד, ויואש גם כן עשה הישר בעיני השם כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, ועם היות שכתוב בדברי הימים (ד"ה ב' כ"ד) שבזקנתו שרי יהודה עבדו ע"ז והרגו בבית ה' את זכריה הנביא בן יהוידע הכהן על שהיה מוכיחם, הנה לא העיד הכתוב שיואש עבד ע"ז חלילה, ואמנם נאשם במיתת הנביא זכריה ועל זה קבל ענשו בשפיכת דמו, אבל אין ראוי למנותו בכלל עובדי ע"ז, ועוזיהו היה צדיק ירא אלקים עם היות שחטא בקרבו על המזבח להקטיר ועליו נצטרע, ויותם בנו וחזקיהו ויאשיהו היו קדושי עליון. הנה אם כן שבעת המלכים האלה ממלכי יהודה הלכו בדרכי דוד ובצדקתו, והנשארים בהם נמקו בעונם כי היו כלם עובדי ע"ז. אמנם מלכי ישראל כלם כקטן כגדול חטאו והחטיאו את ישראל ועבדו אלקים אחרים, וגם יהוא בן נמשי שנקם נקמת השם בבית אחאב והשמיד הבעל מישראל וכל כהניו ועבדיו הנה נאמר בו (מלכים ב' י' כ"ט) רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר ביתאל ואשר בדן וגומר, ואמר עוד (שם ל"א) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלקי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל. הדבור הרביעי במספר מלכי יהודה ומלכי ישראל. ודבר מתמיה אומר לך, כי כפי מה שזכרתי מלכי בית דוד התמידו במלכותם שצ"ג שנה מרחבעם עד צדקיהו כמו שזכרתי למעלה, ומלכו בזמן הזה כלו תשע עשרה מלכים, ולא זכרתי ביניהם מלכות עתליה לפי שהיתה מלכותה שלא כדת, וכפי האמת שנות מלכותה היה ראוי שיוחסו ליואש כי הוא נשאר מלך תחת אביו על פי הדין, אך אמנם בלוח המלכות אשר אעשה אזכור ענינה כדי להמשיך הדברים כפי הספור, ומלכי ישראל התמידו במלכותם מאתים וארבעים ואחד שנה מירבעם עד הושע בן אלה, ומלכו בזמן ההוא גם כן תשע עשרה מלכים לא פחות ולא יותר, ומי יתן ואדע סבת השווי וההדמות הגדול הזה, שאחרי חלוקת המלכות היו מספר המלכים ביהודה ובישראל שוה בלא חלוף, בהיות שמלכו מלכי יהודה מאה וחמשים ושתים שנה יותר ממה שמלכו מלכי ישראל, ואין ספק שהשווי וההדמות הזה לא נפל במקרה ובהזדמן כי מהשם היתה מסבה, והוא המורה שיראת השם תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה, ולכן בזמן הרבה היו מלכים מועטים בבית יהודה ובזמן מועט היו מלכים רבים במלכות ישראל, לפי שהם לא האריכו ימים על מלכותם. ואם תעיין בספורי המלכים כלם תמצא שכל המלכים יראי אלקים וחושבי שמו אשר היו במלכות יהודה האריכו ימים הם ובניהם, לקיים מה שנאמר (דברים י"ז כ') למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ואמנם למה היה המספר הזה במלכים האלה מבית יהודה ובית ישראל שוה בלא תוספת ולא חסרון כלל, הנה הוא מפלאות תמים דעים: הדבור החמישי במספר הגליות שבאו על יהודה וישראל. וראוי שתדע ששבעה גליות גלו ישראל ויהודה. הראשון מהם היה כמו שכתוב בדברי הימים (ד"ה א' ה' כ"ו) לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי שהגלם פול מלך אשור ויביאם לחלח ולחבור והרה ונהר גוזן עד היום הזה, ואז לקחו העגל שהיה בדן שעשה ירבעם והוליכוהו בגולה, והיה זה בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל כמו שבא בסדר עולם (פרק כ"ב): הגלות השני היה לישראל גם כן אחרי זה שמנה שנים בימי פקח בן רמליהו גם כן, (מלכים ב' ט"ו כ"ט) שעלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל ואת בית מעכה ואת ינוח ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, ועל הגלות זה ניבא ישעי' (ישעיה ח' כ"ג) בעת ההיא הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגומר, ובזה הגלות נטל העגל השני שעשה ירבעם ששמו בבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י' ו') גם אותו לאשור יובל: הגלות השלישי היה לישראל גם כן אחרי זה תשעה שנים בימי הושע בן אלה מלך ישראל, (מלכים ב' י"ח ט') ובשנת ארבע למלכות חזקיהו מלך יהודה עלה שלמנסאר מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים ויאסר את המלך בית כלא ויגל ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: הגלות הרביעי היה לבני יהודה אחרי זה שמנה שנים, שעלה סנחריב ועמו כות ועוא וחמת וספרוים ולקח מארץ יהודה מאה וחמשים מדינות שהיו בהם מבני יהודה ושמעון ובקש להוליכן לחלח וחבור, עד שמרד בו מלך כוש וגנזן הקב"ה מלפניו בהרי חשך, כמו שנזכר בסדר עולם (סוף דברי מלכי ישראל בבית שני שם): הגלות החמישי בימי יהויכין מלך יהודה, שבא נבוכדנאצר מלך בבל והגלה אותו ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים והחרש והמסגר והביאם בבלה, ובסדר עולם (שם) כתוב שהיו חמשים אלף מיהודה ובנימן ומשאר השבטים ומלבדם השאר שזכר: הגלות הששי הוא גם כן לבני יהודה בימי צדקיהו המלך, שעלה נבוכדנאצר על ירושלם ובנה עליה דיק ובאה העיר במצור ובמצוק והובקעה העיר, ובא נבוזראדן רב טבחים ירושלם וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת חומת ירושלם נתץ וירב בבת יהודה מכת חרב והרג ואבדן חמשים ואחד רבוא והגלה עם רב ויביאם בבלה והשאיר בירושלם מדלת העם לכורמים וליוגבים ששת אלפים, והגלה מהלויים מזרעו של משה ששים רבוא, והגלה מבני יהודה ובנימן שמונה מאות ושלשים ושנים אלף כל אלה בחורי חמד: הגלות השביעי היה גם כן לבני יהודה באותה שנה עצמה, בהיות גדליה בן אחיקם פקיד נגיד ומצוה שארית הפלטה אשר נשארה בירושלם ובערי יהודה, בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מבית דוד ובמצות מלך בני עמון הרג את גדליה בן אחיקם ורבים מהעם אשר אתו והוליכם בשבי אל ארץ בני עמון, והנשארים בכל הארץ באו וגלו מצרימה להשגב שם: אלה הם שבעת הגליות אשר הגלו בני ישראל ובני יהודה בזמן בית ראשון, ומבלעדי אלה עוד היו אליהם גליות אחרים בהיותם בגלות ובבנין בית שני כמו שבא בסדר עולם, שאחרי זה חמש עשרה שנה בא נבוכדנצר ולכד מצרים וצר ושטף את היהודים ששבו שמה מעמון ומואב ומסביבות ארץ ישראל וירמיהו וברוך שהוליכו עמהם למצרים לקחום עמהם. ואחרי כן ישראל שנשארו במצרים הלכו לאלכסנדרי"א של מצרים והיו בה עד שפרו ורבו והעמידו אלפים ורבבות. וכל מי שלא ראה בכבודם לא ראה כבוד כל ימיו, והיה להם שם מקדש ומזבח ומפטמי הקטורת ומערכת לחם הפנים ובתי מדרשות לאין מספר, והיו בעלי ממון ובעלי כח והתאחזו כל כך בארץ ההיא עד שלא רצו לעלות לא"י בבנין בית שני, וכן עשו רבים מהיהודים שהיו בעמון ומואב ובארצות היונים, וגם כל גלות ספרד לא רצו לעלות לבית שני. ואחרי שנבנה בית שני ועמד ארבע מאות ועשרים שנה, עלה איספסיאנו"ס קיסר וטיטו"ס בנו והחריבו ירושלם ושרפו בית ה' והגלו את ישראל לרומי. ולפי שהרבה מהעם התקבצו בעיר הגדולה ביתר אחרי חרבן הבית וישבו שמה חמשים ושתים שנה, והיה העם ההוא רב ועצום מאד, עלה עליהם הקיסר אדרי"אנוס הרשע והחריב את העיר והגלה את ישראל משם ושלח את העם לאספמי"ה היא ספרד. ועם אלה השלשה גליות נשלם מספר העשרה גליות שזכרו חז"ל בסדר עולם (שם). וכן טרגינו"ס הקיסר הארבעה עשר למנין קיסרי רומי עלה אלכסנדריא והרג מהיהודים אשר היו שם כפלים כיוצאי מצרים, ועם כל זה נשארו שם עם רב, עד שאחרי כן אליכסנדרו"ס קיסר רומי הוא הקיסר הכ"ד, עלה פעם אחרת על אליכסנד"ריאה והשמיד כל היהודים אשר בה שהיה עם רב ועצום במאד מאד. ולא היה זה אליכסנדרו"ס מוקדון, כי הוא היה מלך יון ובתחלת בנין בית שני היה, והוא אשר בנה אליכסנד"ריאה וקראה על שמו, אבל היה אליכסנדרו"ס אחר קיסר ברומי שהיה ק"נ שנה בקרוב אחר הבית. וראיתי לבאר זה לפי שבמסכת סוכה (פ"ה נ"א ע"ב) אמרו, שאלכסנדרו"ס הרג את היהודים אשר באליכסנד"ריאה, ונפל טעות בגמרות שכתוב שם אליכסנדרו"ס מוקדון. ובירושלמי לא גריס כן, אלא שהחריבה טרגינו"ש הרשע. והקשו בתוספות על התלמוד שלנו באמרם שהיה אליכסנדרו"ס מלך יון ושמלכות יון פסקה בפני הבית, ומעשה אליכסנדרי"א היה אחר חרבן? והשבו מפני זה להכריע כדברי הירושלמי ולא כדברי התלמוד שלנו. וקרה להם כל זה לפי שלא ראו ספרי דברי הימים אשר למלכי רומי, כי שני התלמודים נתכוונו ואין בהם נפתל ועקש, לפי ששני פעמים נחרבה אליכסנדריא"ה ע"י הרומיים, אחת ע"י טרגינוס הקיסר הי"ד מרומי, ואחת אחרי כן ע"י אליכסנדרו"ס קיסר כ"ד, ומה שכתוב בגמרות שלנו מוקדון, הוא טעות סופר וראוי למוחקו. וכמה שמדות אחרים נעשו בגלות, אבל אני לא אחוש לזכור בכאן השמדות והגליות שבאו עליהם בהיותם בגלות, ולא אותם אשר היו בזמן בית שני, לפי שהשמדות והגרושים והגליות אשר באו עליהם בהיותם בגלות לא יכילם ספר כי רבו מארבה ואין להם מספר, ואין כוונתי פה כי אם לזכור שבעת הגליות אשר בהם ספו תמו מן בלהות כל שבטי ישראל ובני יהודה מעל אדמתם, כפי מה שבאו מפורשים בכתובים בספר הזה ובסוף דברי הימים: הדבור הששי הוא בסדר הגליות וקדימתם. וראוי שתדע כי כמו שבהפסד הכחות הטבעיות חיוניות ונפשיות יפסדו ראשונה מן האברים היותר רחוקים מן הלב, ואחר כן מהיותר קרובים אליו, והאחרון אשר יפסד הוא הכח אשר בלב, ככה בגליות האלה הוגלו ראשונה מלכי ישראל, ואחר כן מלכות יהודה, וגלו ראשונה ממלכות ישראל אותם השבטים אשר היו מעבר לירדן ראובן וגד וחצי שבט מנשה, שהיו בערך האברים היותר רחוקים מן הלב שהוא בית המקדש, ואחריהם עיון ואבל בית מעכה ושאר הערים וכל ארץ נפתלי שהיו יותר קרובים אליו, ואחריהם שומרון ובנותיה שהיו יותר קרובים ללב הקדושה, ואחריהם גבורי ירשלם היושבים בתוכה, ובסוף הגליות בית קדשנו ותפארתנו שהיה בערך הלב היה לשרפת אש, כי שם היה מקור החיים וההצלה. ואמנם גלות גדליה בן אחיקם היה כדמות החום הנשאר אחר המות באברים זמן מועט שיפסד אחר כך, וכמו שיקרה כשיחתכו יד האדם ותפול ארצה שתתנועע זמן מזער, עד שתצא ממנה הרוח החיוני כלו ואז יפסקו תנועותיה ותמות, ככה היה ענין העם אשר נשאר עם גדליה בן אחיקם בקיומם זמן מזער עד שנתפזרו: הדבור השביעי בדברים אשר השתוו בהם מלכות יהודה ומלכות ישראל במלכותם ובגלותם. ואתה תראה שכמו שהיו י"ט מלכים במלכות יהודה ככה היו י"ט מלכים במלכות ישראל כמו שבארתי. וכמו שמלך אשור בהיותו מולך בבבל הגלה מלכות ישראל, כמו שאמר (מלכים כ' י"ז כ"ד) ויבא מלך אשור מבבל, ככה בני יהודה הוגלו ג"כ ע"י מלך בבל והכשדים. וכמו שבגלות שומרון הוגלה הושע בן אלה מלך ישראל לבבל אסור ברהטים, ככה בגלות ירושלם נבוכדנצר מלך בבל אסר את צדקיהו מלך יהודה בנחשתים ויביאהו בבלה, לקיים מה שנאמר (דברי' כ"ח ל"ו) יולך השם אותך ואת מלכך. וכמו שמלכות ישראל הוגלה בשלש' פעמים כמו שזכרתי, ב' מהם בימי פקח בן רמליהו ואחד בימי הושע בן אלה, ככה מלכות יהודה הוגלה ג"כ בשלשה גליות, אחד בימי יהויכין ושנים בימי צדקיהו, כי ענין הגלות הזה שנעשה במיתת גדליה בן אחיקם שירים היה מהגליות הקודמים, אלה הם הדברים אשר השתתפו מלכות יהודה ומלכות ישראל בגלותם: הדבור השמיני הוא במה שיובדלו גלות יהודה מגלות ישראל. ראשונה שישראל בשלש הגליות אשר הגלם מלך אשור הוליך כלם אל לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, אמנם בני יהודה בכל גליותיו לא כלם ולא אחד מהם לא הביאום שמה. שנית בני ישראל הלכו בגולה דרך רחוקה, אבל בני יהודה הלכו אל בבל ואל עמון ואל מצרים ולשאר הארצות שהיו קרובים אליהם. שלשית בני ישראל גלו ראשונה מבני יהודה מאה ושלשים וארבעה שנה ובני יהודה גלו אחריהם אותם שנים. רביעית בני יהודה חזרו מהם לבית שני, ובני ישראל לא שבו עוד לארצם וכמו שאמר (שם כ"ט כ"ח) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, ודרשו חכמינו ז"ל שעליהם נאמר: הדבור התשיעי בנביאים שנבאו למלכי יהודה ומלכי ישראל מהנביאים אשר העירו הכתובים עליהם ונכתבו נבואותיהם. וראוי שתדע שמרחבעם עד צדקיהו נבאו בירושלם, אחיה השלוני, שמעיה הנביא ועדו החוזה, ועזריהו בן עודד, וחנני הרואה, ויהוא בן חנני, ועובדיה, ויחזיאל בן זכריהו מבני אסף, ומיכיהו בן ימלא, ואלעזר בן דודיהו, וזכריה בן יהוידע, ואמוץ אחי אמציהו אביו של ישעיהו, הושע ועמוס וישעיהו, מיכה המורשתי, עודד, יואל ונחום וחבקוק וירמיהו וצפניהו וחולדה הנביאה ואוריהו ושריהו ויחזקאל שהם כלם ששה ועשרים נביאים. ואמנם למלכי ישראל נבאו, אחיה השלוני ועדו החוזה, יהוא בן חנני הרואה, אליהו התשבי, מיכיהו בן ימלא ועובדיה, אלישע בן שפט, יונה בן אמתי, הושע, עמוס, שהם כלם עשרה נביאים. הנה אם כן היו במלכות ישראל רשעים רבים ונביאים מועטים, ובמלכות יהודה היה הדבר בהפך, שלא היו הפושעים כל כך והיו ביניהם נביאים רבים, והיה זה להיות בתוכם ירושלם ומקדש ה' אשר שמה מקור הנבואה והשפע, וכמו שאמר (ישעיה ב' ג') כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ולכן היה שזכו בני יהודה עוד לשלש' נביאים אחרי', חגי זכריהו מלאכי שנבאו בירושלם בשובם מבבל לבנות את הבית, ולהיו' התורה מורשה לבני יהודה העמידו להם ישיבות אחר החרבן בירושלם ובבבל ובנהרדעא ובסורא ובפומבדיתא ובמקומות אחרים בזמן התנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים שקמו אחריהם דור אחר דור, עד שבאה החכמה והתורה בספרד, ונתישבה שמה בשלמות ומעלה רמה עד כה שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר עם הגולה אשר הגלתה: הדבור העשירי הוא, שייעד הנביא ע"ה שהנה ימים באים בזמן ביאת משיחנו וקבוץ הגליות שתתחבר כנסת ישראל כלם, ותהיה לגוי אחד בארץ ומלך אחד יהיה עליהם, ויהיה מזרע דוד ולא מזרע ושבט אחר, וכמו שאמר יחזקאל ע"ה (יחזקאל ל"ז כ"ב) ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד, ואמר (שם כ"ד) ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכדי שתדע בנקלה כל המלכים אשר מלכו בישראל ויהודה, ובאיזה זמן מלכו משנות יצירת העולם, וכמה היו ימי המלכתם, והכהנים הגדולים שהיו בימיהם, והנביאים אשר נבאו בזמניהם, ראיתי לכתבם פה בלוח אחד בזה האופן אשר תראה, כפי מה שלקטתי מספורי הכתובים בזה הספר ובספר דברי הימים, וכפי מה שקבלו חז"ל בסדר עולם באותם הדברים שהיו מקובלים אצלם, כי אין ספק שהיו ביניהם ספרי דברי הימים למלכי יהודה ולמלכי ישראל שמהם לקחו קבלתם: