Quotation על קהלת ד:13

כי תצא למלחמה על אויביך בזוהר חדש פ' זו ר"ש פתח זנח ישראל טוב אויב ירדפו מאי זנח ישראל טוב דא יצ"ט דשלמה מלכא קריי' טוב דכתיב טוב ילד מסכן וחכם אויב ירדפו דא יצה"ר דאיהו שנאי' דב"נ דשלמה מלכא קריי' שונא דסגיאין שמהן אית לי' דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ודא הוא אורייתא קדישא וכו' דלית לי' קטרוגא ליצה"ר בר מילין דאורייתא וע"ד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך על תרי יצרך א"ל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאוריי' א"ל יצ"ט אתעטר בהו ויצה"ר אתכנע בהו וע"ד כי תצא למלחמה על אויביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במילין דאורייתא ולקטרגא לי' וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך. והנה בפסוק לא נזכר שהנצחון הוא ע"י התורה רק ונתנו ה' אלהיך בידך. אך הענין ע"פ שא' (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנא' רגזו ואל תחטאו. משמע מזה שיש כח בהאדם מעצמו להרגיז יצ"ט על יצה"ר שכן נברא באדם תרי חללי לבא לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והלב חכם נוטה תמיד לטוב לאהבת ויראת השי"ת והיצה"ר להיפך. ויכול בעצמו להרגיז ולהחריד את היצה"ר במה שיזכיר אותו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) וימנע עי"ז מלחטא. אך לפעמים לא יועיל זה כמו שא' (נדרים ל"ב:) דבשעת יצה"ר לית דמדכר לי' ליצ"ט ע"ז א' העצה יעסוק בתורה וכמו שא' (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שהתורה תבלין ליצה"ר כמו שא' (קידושין ל':) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ועיקר התבלין הוא התושבע"פ שבא לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברב חכמה רב כעס וזהו הפי' משכהו לבהמ"ד בית המדרש נקרא מקום שדורשין ומחדשין בו חידושי תורה שהוא תושבע"פ. וזה תבלין ליצה"ר לתקן הלב כסיל לשמאלו וכמו דאי' בזוה"ק לית לך מידי דמתבר ליצה"ר אלא אורייתא. ומ"מ אמרו ג"כ בגמ' (סוכה שם) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שהיצה"ר יכול לכנוס לפעמים אף בהעוסק בתורה ע"ז א' בגמ' (ברכות הנ"ל) העצה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש דבק"ש ע"י שיכניס בלבו שה' אחד שאתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם ואין שום כח מבלעדי השי"ת אז בזה בוודאי יוכל לנצח היצה"ר. ולכן זכר בזוה"ח הנ"ל פסוק זה והיו הדברים האלה וגו' על לבבך דכתיב בפ' ראשונה דק"ש שהוא יחוד ואהבת ה' שלזה היצ"ט נוטה מעצמו לטוב היינו ליחוד ואהבת ה'. דכל מצות שבתורה קראם בזוה"ק עצות כמו"ש (זח"ב פ"ב ב') תרי"ג זיני עיטין יהיב אורייתא לב"נ וכו' ולמה הן עצות רק הן עצות שעל ידם יקבע בלבו המאמר אנכי ה' אלהיך שהוא כללא דכל אורייתא. וכאן דכתיב ונתנו ה' אלהיך בידך היינו ע"י שיקיים והיו הדברים האלה על לבבך דהיינו שיוקבע בלבו היחוד ה' אחד שהוא ק"ש וגם אלהיך היינו שידע שהוא בעל הכוחות כולם והוא מורה לאדם דרכו איך ללכת בדרכיו והיינו בד"ת שהם דרכיו של הקב"ה. וכן הדיילים ושופטים נקראו אלהים כמו שנא' עד האלהים יבא דבר שניהם על שהם מורים לאדם את הדרך שילך בה וזה פי' אלהיך שהוא תורה ועי"ז ינצח ליצה"ר. ולכן שאל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאורייתא שאם הי' מביא הפסוק ולעבדו בכל לבבכם שבפרשה שני' דק"ש אף דשם ג"כ נא' בכל לבבכם שהוא בשני יצריך לא הי' שואל למה לי' ליצ"ט מילין דאורייתא דשם מיירי בקיום המצות כמו שנא' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ולזה צריך הד"ת לידע הדרך ילכו בה כמו שנא' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ומבלעדי התורה לא ידע הדרך הטוב במה לבחור. אך כיון שמביא הפסוק והיו הדברים האלה שנא' בפ' ראשונה שבפ' זו נאמר רק יחוד ואהבת ה' וכתיב על לבבך ודרש על שני יצרך שאל ר"י יצ"ט כיון שהוא נוטה לטוב הלא הוא נוטה דרך כלל לאהבת ויחוד השי"ת ואידך הוא פירושא דזה הוא המהות של יצר טוב היינו חשק טוב ולמה לו לזה מילין דאורייתא. ע"ז א' דיצ"ט אתעטר בהו דע"י הד"ת שנכנסין ונקבע בלב נעשה עטרה לראשו כמו שא' (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין שבראש היינו שהוא קשור בהם בשורש ויצה"ר אתכנע בהו:

אבל דבר זה אי אפשר להיות שיתהפכו החוקים למצות לפניו אם לא בהתבטל המצות מפניו ואינם נוהגים אצלו על דרך משל כל המצוות לא תעשה לא תרצח, לא תנאף לא תגנוב. שאין האזהרות אלו ראוים לפניו מחמת שבירת תאוותו עם כל המדות גשמיות שאינו משתמש עמם לצרכו כלל בלתי לה' לבדו. וכל עשיית צרכיו הם מאוסים אצלו כלכלוך הטיט וצואה שאינם צריכים להזהיר לשום אדם שירחק מהם כי בלאו הכי יעשה מפני המיאוס. ועל דרך זה אמר דוד המלך עליו השלום ולבי חלל בקרבי. הנה לאדם כזה שאין המצות נוהגים אצלו מגלים לו טעמי החוקים ונעשים לו החוקים למצות. וזהו אומרם זכרונם לברכה שיתבטלו המצות לימות המשיח כי מלאה הארץ דעה את ה' ויהיה להם תורה אחרת מן החוקים יהיו מצות. וכשהולך מחיל אל חיל והיה רק למעלה למעלה עד שיגיע אל שורש כל התורה והמצוה שהוא אנכי ה' אלקיך אחדות פשוט ואין סוף בעמדו שם תרפינה כנפי כל המצות והחוקים וכולם בטלים שהרי הוא ביטול היצר הרע להיותו עומד למעלה וקודם התחלת הבריאה והיצר הרע מנין והנה באמת שבתחילה וקודם הבריאה הוא העשה אנכי ה' אלהיך ואחר כך הלא תעשה. אבל בהשגת המצוה צריך להיות להיפך בתחילה סור מרע ואחר כך ועשה טוב שהרי האדם בתחילה פרא אדם יולד ומדרגתו למטה מטה וצריך להוסיף מחול על הקדש למעלה מעלה עד אנכי ה' אלקיך. וזהו שהגר שבא להתגייר רצה ללמוד כל התורה על רגל פירוש קיום והעמדה אחד. והנה באמת לימדו אם אמנם שורש הכל הוא אנכי ה' אלהיך כנזכר, אבל הגר לא היה יכול להבין השגת אנכי אם לא בדרך שלילה תחילה לא יהיה לך מפני היות מדריגתו תחילה מטה מטה. וזהו שאמר ואידך פירושא זיל גמור. כי מצות ואהבת. והשלילה מה דסני לך לחברך לא תעביד, הוא מצות אנכי ולא יהי׳ לך, וכהבנת פרש״י ז״ל. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם שהוא סדר הבריאה ופי' יצחק שהוא צמצום וגבורות בן אברהם שהוא חסדים ואחדות פשוט. ומאלה נפצה כל הארץ. זהו שפירש רש"י זכרונו לברכה תולדות הם יעקב ועשו האמורים בפרשה וכפירש"י ז"ל על עשו שנעשה ונגמר בשערותיו ביום הולדו. וכמאמר הזוהר על פסוק שור או כשב או עז כי יולד תיכף ביום הולדו נקרא שור בן יומו מפני היותו נגמר ביום הולדו מה שאין כן אדם. אבל באמת אדם במדותיו הגשמים ביום הולדו נגמר כמאמר לפתח חטאת רובץ מלך זקן וכסיל. ולכן ביום היוולדו נקרא עשו. ואחר כך יעקב ידו אוחזת בעקב עשו ופירוש ידו היא התפיסה שלו שהוא חכמה תתאה שהיא יו"ד וזהו ידו ואחר כך ממנה יגיע לחכמה עילאה ומצות אנכי שהוא אחדות פשוט והמבין יבין: