וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃
שפת אמת
בפסוק וישב משה אל ה' כו' למה זה שלחתני. כי מרע"ה תלה הכל במעשיו שע"י שהי' השליחות על ידו לכן הרע להם פרעה. והאמת כן הי'. וביאור הענין כי מרע"ה הוא בחי' התורה ממש. והוא מדה"ד והמשפט. והוא ע"ה הי' באמת ע"פ המשפט בכל פרטי מעשיו מה שא"א כמעט לב"ו להיות בלי שום נטי' מן המשפט. וע"ז אמרו חז"ל שראה הקב"ה שא"א להתקיים במדה"ד שיתף עמו כו'. וכמו כן הי' ביצ"מ שלא היו יכולין בנ"י לקבל הדין. והי' בהכרח להשתתף עמו אהרן שהוא החסד. ואז הוקל מעליהם. כי בודאי לעשות נקמה בגוים צריכין בנ"י מקודם לתקן מעשיהם כראוי. וכיון שלא היו זכאין כ"כ הי' עליהם ג"כ מדה"ד. ומ"מ אם היו עומדין בנסיון וקיבלו באהבה. נראה שהי' מתוקן הכל. וע"ז כיון מרע"ה באמרו והן לא יאמינו לי דייקא. כי אף שהאמינו בפקודת ה' כמ"ש ויאמן כו'. אבל להיות נמשך אחר מרע"ה לא הי' בכוחם כנ"ל. ומרע"ה תלה בחסרון עצמו. ולכן וישב אל ה' הוא תשובה שבכח תשובת מרע"ה המתיק הדינין ונתקן הדבר ע"י צירוף מדת החסד כנ"ל. כי צדיק הדור צריך לשוב בעבור כל הדור כמ"ש בנ"י ערבין זה לזה וזה וישב משה:
שפת אמת
והנה מרע"ה אמר למה הרעותה לעם הזה. והש"י השיבו פרשה זו וארא כו' וגם הקמותי כו'. והענין הוא כמ"ש חז"ל לא הי' צריך התורה להתחיל אלא מהחדש הזה לכם רק משום כח מעשיו כו' לתת להם נ"ג. וזה עצמו הי' קושית משה רבינו ע"ה כי בוודאי התורה שמיוחד לבנ"י מצד עצמותם. הי' צריך להתחיל מהחדש הזה. אכן ע"י חטא הקדום ונתערב טו"ר בעולם הי' צריך להיות מקודם התקונים של האבות והוא תיקון עולם הטבע שנתערב בה פסולת. וז"ש למה הרעותה לעם הזה. כי בנ"י הם בעצם מבוררים ואין בהם פסולת והוא בחי' זה. אכן הש"י רצה לזכות את בנ"י שיהי' על ידיהם תיקון בכל הבריאה כמ"ש ז"ל מביאין מתוקנת לתוך המקולקלת. ובאו האבות אחר אדם הראשון לתקן מה שנתקלקל. ובנ"י שצריכין לתקן זאת מוכרחין להיות להם פסולת מצד מה כדי שיוכלו לתקן. וז"ש לתת להם נחלת גוים שאין זאת מצדם. וז"ש עתה תראה דרשו חז"ל ולא במלחמות ל"א מלכים. ואין זה עונש בלבד למשה רבינו ע"ה. רק שהראה לו שע"י שא"י לסבול שום פסולת. א"א לו להכניסם לא"י לתת להם נחלת גוים. רק ע"י הגלות יבררו הכל. וזה ענין כל הפרשה וגם הקמותי כו' לתת להם כו'. וז"ש לכן אמור כו' שנשבע הקב"ה ע"י שנכנסו לזה הגלות ירידה שצורך עלי'. יהיו מובטחים כי יתקנו כל אלה המקומות. ובנ"י יש להם ב' המדרגות מצד פנימיותם מיוחדים לבחי' התורה ומרע"ה. ומצד חיצון יש להם חלק בעוה"ז שיתקנו התערובות. וב' אלו הם הנהגתו ית' את העולם באל שדי. ובשם הוי' ב"ה וב"ש שהוא הנהגה עליונה. וכ' אתה עשית כו' השמים כו' ואתה מחי' את כולם. פרשנו שהם ב' בחי' הנ"ל. ובחי' ואתה מחי' הוא דרך התורה. עץ החיים. והוא מה שמנהיג הקב"ה בכל עת העולם. לבד מה שבראו להיות טבע קיים. והנהגה זו מתגלה לכל א' לפי דרכו. כדאיתא ברמב"ן ושאר ספרים שהקב"ה מנהיג את הצדיקים בהשגחה מיוחדת. מכ"ש לכלל ישראל. והוא בחי' ואתה מחי' כנ"ל. וזאת נתברר ביצ"מ באותות ומופתים שעשה הקב"ה בשינוי הטבע. וז"ש השם חלקנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו. רגלינו הוא דרגא תחתונה הנ"ל שיש לבנ"י בעוה"ז עולם הטבעי. אעפ"כ כ' ישרים דרכי ה' פושעים יכשלו בעולם הטבע וצדיקים ילכו בה לכן אע"פ שאנחנו בגלות הש"י שם חלקנו בחיים ולא נכשל ולא נכלם לעולם ועד: