וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃
בית אהרן
וגם אנ"י שמעתי את נאקת בני ישראל וכו'. ואזכור את בריתי. פי' אנ"י היא תפלה ע"ש ואני תפלה. ואל"ף הוא לשון ואאלפ"ך חכמה. ונו"ן ויו"ד היא חכמה תתאה. וכשישראל צועקים אנ"י אז שמעתי. וזהו פי' הפסוק וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד'. מפני שהצדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים. ויאמר הוא לשון המשכה ולשון התפארות. מפני שכל התיקון של שובבי"ם. הוא התפארות ויראה. דהיינו היו"ד והפ"א של יוסף. והפ' היא התפארות שנמשך בעולמות התחתונים. ושאר האותיות ו' ס'. וזהו מרומז בפסוק בהוציאך את העם. ואזכור את בריתי. מפני שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם לא מבעי' השלום שבנגלה אלא אפי' השלום שבהעלם הם מגלים כמ"ש וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך א"ת בני"ך אלא בוניך. ולכאורה הוא מיותר. אלא שלימודי השם כולם הם נקראים בניך אפילו בדיבור. אך מי שיכול לבנות במחשבה הרב שלום זה נקרא בוני"ך והוא יכול להקרא בניך וזהו אל תקרי בניך אלא למי שהוא בונה וזהו ואזכור את בריתי והבן:
שפת אמת
בפסוק וארא כו' וגם הקמותי א"ב לתת כו' וגם א"ש את נאקת בנ"י כו' ואזכור א"ב. דהנה מרע"ה אמר למה הרעותה כו' פי' בזוה"ק למה יהיב חילא לסטרא דרע לשלוט בהם כו'. דמרע"ה הי' מיוחד להנהגה המיוחדת לבנ"י. והיא קבלת התורה שנק' טוב שאין שם תערובות טו"ר. ולכן כ' במשה כי טוב הוא. אכן האבות הם עמודים שכל העולמות עומדין עליהם. וכמו כן בנ"י נבראו לתקן כל העולמות ולברר זאת התערובות. ולכן ימי הגלות הם ג"כ עבודה להש"י. ואדרבא עיקר מעלת בנ"י מבורר בגלות דכ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. וזה הי' הכנת האבות לזכות לירושת הארץ לכבוש ע' אומות. שכל זה בחי' הנ"ל כשושנה בין החוחים. וכתבנו במ"א שכ' אח"ז כתפוח בעצי היער כו'. לומר שכפי הנהגת בנ"י למטה. כך הנהגת הש"י למעלה. ולכן נגלה להאבות בשם א"ש שהוא הקדושה הבאה בצימצום. כתפוח בעצי היער דרשו חז"ל שאין לו צל. שבגלות אין ניכר השגחת הש"י. ולכן גם שהי' להם הנבואה. הי' בבחי' דודי בין הבנים כנ"ל. אכן מדרגת מרע"ה התורה שהיא הנהגה המיוחדת לבנ"י למעלה מהנהגת הטבע. שאין שם מגע נכרי כלל. וע"ז באמת צריכין להשתוקק לצאת מן הגלות שע"ז נאמר א"ת שאני שחרחורת כו' שמוני נוטרה את הכרמים. שבכלל העולם הגלות הוא עבודה לשם שמים. אבל אין בנ"י במקום המיוחד להם. כרמי שלי לא נטרתי. אבל עיקר שבחן של ישראל מבורר בגלות וז"ש שחורה אני ונאוה [ורמזו חז"ל ונאוה במעשה אבותי. ויש לפרש כנ"ל שהגם שלפי מדרגה המיוחדת לבנ"י שחורה אני בגלות אבל ונאוה במעשה אבותי שהוא תיקון הכולל]. ולפי שהתרעם מרע"ה. הראה לו הש"י כי גם בהיותם בגלות אוחזים מעשי אבותיהם. וגם אני שמעתי כו' נאקת בנ"י כו' ואזכור א"ב. כלומר שעבודתם בגלות היא זכורה לפניו בשמים. ושיש לעבודתם שורש למעלה כנ"ל: