וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
נועם אלימלך
ואלה המשפטים כו׳. לפרש הסמיכות "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו, ואלה המשפטים". נ"ל דכתיב "אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה", דהנה יש שני בחינות במידת הצדיקים, דהיינו יש צדיק שהולך תמיד במדריגה בדביקות בהשי"ת ומשבח תמיד בשירות ותשבחות, וכשמזדמן להצדיק הזה איזה טובה מאתו יתברך, אזי מתדבק יותר בהשי"ת ומכיר יותר בגדולתו יתברך ומשבח להבורא יתברך ביותר הדביקות בו וביותר חשקות, ואינו מודה לו יתברך עתה יותר בשביל הטובה שעשה עמו יותר ממקדם, רק בשביל הטובה הוא מכיר בגדולתו יתברך ומשבח לו בחשקות ודביקות יותר. ויש שאינו במדריגה זו, אבל הוא מכיר בטובתו יתברך ומשבח להבורא ב"ה על הטובה הנעשית לו, וכפי הכרתו הטובה הוא משבח יותר. ויש חילוק בין השבחות של הצדיקים הנ"ל, דהיינו הצדיק שהוא בא אל התדבקות יותר בשביל הטובה ומשבח להבורא ב"ה יותר בדביקות כנ"ל, הוא מדריגה גדולה, ואינו רשאי לעלות יותר ממדריגתו שהוא כעת בשעת השבח והתהילה, דכשיגביה את עצמו יותר ממדריגתו, אזי מגביה שפלותו כנגדו ונופל לו פניות ומחשבות זרות ר"ל, אבל כשהוא משבח בשביל הכרת טובתו, אזי כפי הכרתו יותר הוא יוכל לשבח יותר ואינו מזיק לו.
בית אהרן
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וא"ו מוסיף על ענין ראשון. מה כתיב מקודם ושפטו את העם בכל עת. כתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש. והנה שמעתי מא"א זצוק"ל בכל עת יהיה בגדיך לבנים. שתעשה בכל עת הבגדים שלך לבנים. והפי' יכול להיות כך כי הלא יש כ"ח עתים ויש בהעתים כמה בחי' וכמה גוונים ומחוייב האדם לראות לעשות רק טוב בכדי לתקן לכל העתים ויהיו כל העתים לבנים היינו להטות הכל כלפי חסד להימין. וזהו הפי' ג"כ כאן ושפטו את העם זה ידוע שמשפט נקרא רחמים שהוא המכריע וצריך לראות להכריע הכל להימין וזהו בכל עת. שיוכרעו כל הכ"ח עתים להימין ולהשפיע טובו וחסדו לזה העולם. וכמו כן כתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית היינו שהשווה הכל והכריע להימין כי יעקב הוא מדה"ר. ואמר אח"כ והיה כל הדבר הגדול יביאון אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. כידוע שיש מוחין דגדלות ומוחין דקטנות. ולזה אומר הכתוב כל הדבר הגדול. היינו מוחין דגדלות יתקן משה בעצמו ויתייחד הכל. וכל הדבר הקטן היינו שהם עדיין במוחין דקטנות. ישפטו הם. מחוייבים הם לתקן הכל להטות להימין ואח"כ יבא הכל אל משה. ולזה כתיב כאן ואלה. וא"ו מוסיף על ענין ראשון היינו כמ"ש בפרשה הקודמ' שיראה להוסיף ולתקן הכל ע"י בחי' משפט המכריע ולהטות הכל להימין:
שפת אמת
אא"ז מו"ר ז"ל בשם הרב מפרשיסחא ז"ל פי' אשר תשים לפניהם ע"פ אמירת ישראל נעשה קודם לנשמע. ואיך יוכל להיות רק במס"נ ממש להשי"ת יהי' איך שיהי'. וזהו לפניהם להיות משפטי ה' קודם להם לעצמותם כו'. וכ"כ מי הקדימני ואשלם כו'. ופי' ג"כ כנ"ל להקדים רצונו ית' קודם לכל הנפש. וכ' כי תשא כו' ראש בני ישראל כו' ונתנו כופר נפשו כו' אא"ז מו"ר ז"ל דקדק דהול"ל ראשי בני ישראל לשון רבים. ותי' ראש בנ"י הוא שבת שתיבת ראש מתנשא לאותיות שלמעלה מהם והוא אותיות שבת דמתאחדין ברזא דאחד כו' ע"ש. ופי' הדברים כי המספר והמנין להיות כל אחד בפרט על ענין מיוחד וע"ז שולט עין. והעצה להיות דבוק בשורש עליון ושם מהפרט נעשה כלל והוא ראש בני ישראל. וכן שבת שמתאחדין כל ישראל לרצון א'. וכן לפקודיהם פירשו חז"ל על המצות שנקראו פקודי ה'. והפי' שע"י כל מצוה יוכל כל איש ישראל להתרומם להשי"ת ואך זה ע"י שיתן כופר נפשו לה'. כפי מה שכוונת המצוה עבורו ית'. כמו כן מתנשא גם האדם. והוא כלל הצריך לפרט כנ"ל: