יְהוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃
בית אהרן
אמר בצל הוא ע"ד הכתוב י"י צלך. אמר בשם צדי"קים כי הוא כצל כמעשה הצל. כי כל מה שהאדם עושה. הצל עושה כנגדו כל תנועה ותנועה. ויחשוב אדם בעצמו כפי שיודע כ"א עבודתו ותפלתו באיזה אופן הוא. אז מיא מאכט אים נאך כל תנועה ותנועה אוי כמה מגונה הוא הדבר. אבל העובד את השי"ת באמת מה טוב ויפה הדבר. וד"ל. בצל רחום בצל חנון לא נאמר אלא בצל שד"י. ומהו הלשון יתלונן ע"ד הכתוב וילן שם כי בא השמש. וילן הוא ל' יחוד וחיבור. כי בא השמש. האור השופע. ויקח מאבני המקום. הם האותיות הקדושים הנקראים אבני"ם בכמה מקומות. וישם מראשותיו. הכניסם בראשו היינו שקשר אותיות הדיבור במחשבה. ודיבר מזה שזה הוא העיקר לקשר המחשבה להדיבורים היוצאים מפיו.
צדקת הצדיק
[קלה] מי שמרגיש שאין לו שום חשק בלב ומוח לעבודת ה' אז העצה השלך על ה' יהבך. ומתוך שפלות דעתו בהכרת חסרונו מעורר רחמי שמים כמ"ש תאות ענוים וגו' תכין לבם וגו' שדבר זה הוא תאות הענוים ומכירים שפלותם שלב אין. הקב"ה מכין לבם כידוע ה' צילך כשהוא במדרגת אין משיג מעלת הש"י ג"כ במדרגת אין ויכול להמשיך ולהוליד יש מאין [כענין לב טהור ברא] והוא חכמה במוח ואח"כ יש מיש רצון וחשק בלב פי' שהש"י מאיר לו שאין זולתו כלל עכשיו כעד שלא נברא העולם הש"י מכה"כ וכשדבר זה מאיר לעיני האדם אז תיכף נולדים רצונות במוח ולב. אבל צריך להיות מקודם אבדו גוים מארצו פי' תשובה על העבירות במעשה שע"ז נא' באו גוים בנחלתך כידוע שארץ רומז לגוף וכחות המעשה וגוים הם כחות ההפכיים מרצון הש"י ואבידתם הוא ע"י תשובה תתאה עכ"פ שזדונות נעשו כשגגות ואז מתדבק במדרגה התחתונה ממדרגת י' קדושות דתנן פ"ק דכלים שהיא קדושת הארץ. וידוע כי בכ"מ נעוץ סופה לתחילתה ועי"ז יכול לבוא לענוה ומדרגת אין שהיא קדושת הק"ק. (כמ"ש זח"ב קכא א) ומשם אורה יוצאה לעולם שהוא תכין לבם כענין המאור מחזיר למוטב: