הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ס)
צרור המור
ויש אומרים כי מה שאמר בכאן והתברך בלבבו לאמר. וכן מה שאמר שורש פורה ראש ולענה. הוא לרמוז על המבעירים אש זרה. וחושבים שאין המצות המעשיות מכוונות לתכלית העשיה אלא לתכלית הכוונה. והיודע סוד התפלין וטעמם זהו המכוון. ולא העשייה. וזהו אין גם אחד. לפי שעיקר התורה היא המעשה. ולזה אמרו נעשה בראשונה קודם ונשמע. וזה שאמר המשורר כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. שאומרים כל מצותיך אמונה. רוצה לומר תלויות באמונה. ולא במעשה. וזה שקר וכזב. וזהו שקר רדפוני עזרני כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך. לעשותם בפועל. וזה שאמר בכאן פורה ראש ולענה. והשורש פורה הוא והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. אע"פ שלא אעשה המצות בפועל. אלא שאחשוב בטעמם ובסודם. וזהו כי בשרירות לבי במחשבת לבי אלך. למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר למען ספות ולחבר המעשה שהוא רמז לרוה. עם הצמאה שהיא מחשבת הנפש. כאומרו צמאה נפשי. ואיש כזה לא יאבה ה' סלוח לו. אחר שהוא כופר בכל התורה כולה. במה שהוא כפר במעשה. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. וזה הפירוש יסתייע ודאי ממה שאמר בסוף הנסתרות לה' אלהינו. כלומר מין ואפיקורוס הוא מי שחושב זה. אחר שידוע שאין לנו עסק בנסתרות ובטעמי המצות וסודותם. כי השם הוא היודע זה. וזהו הנסתרות לה' אלהינו. אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות וכו'. בפועל. ולא יספיק בהם המחשבה:
צרור המור
ואמר הדור האחרון וגו' גפרית ומלח שריפה וגו'. הרצון אצלי שכל העולם יצדיקו דין שמים. ולא יאמרו עשה להם עול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת ויותר היו חייבים ממה שעשה להם. וראוי שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח. ואם לא תפרש כן נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון ובנים שנולדו להם. והם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו שהם ראויים לעונש גדול. שתהיה ארצם גפרית ומלח. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים. היו תמהים ואומרים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. וזהו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' והתשובה שיאמרו להם על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו את ברית ה'. ואולי יאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. כלומר אנו מודים שחטאו ישראל והיו ראויים למכות ולעונשים. אבל הארץ הקדושה מה חטאה שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה. כאלו היתה ארץ ארורה ומקוללת כסדום ועמורה. ולזה השיבו להם על אשר עזבו את ברית ה' וילכו ויעבדו אלהים אחרים אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. כלומר שאם היו מכירים אותם אלהים מתחלה. היה רע אבל לא כ"כ. אבל לא ידעום בשום ענין ובשום זמן. וא"ת אע"פ שלא ידעו מתחלה. הכירו בהם שום טובה שעשו להם. לזה אמר ולא חלק להם שום טובה. ועל זה ויחר אף ה' בארץ ההיא. אע"פ שהיא לא חטאה. לפי שמצד טובתה ושמנינותה חטאו. כאומרו ירכיבהו על במותי ארץ וגו' וישמן ישורון ויבעט. ואומר ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. ועוד סבה שנית שרצה השם לרחם על ישראל מצד זכות אבותם. כאומרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. ולא רצה לשפוך עליהם חרון אפו. בענין שלא יכלו. ולזה שפך חרון אפו על העצים ועל האבנים ויצת אש בציון כמאמרם ז"ל. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה כל הקללה. ובסבת זה ויתשם ה' מעל אדמתם והפיצם בגוים ולא כלם לגמרי. ולפי שעם כל זה יש לשאול הארץ מה חטאה. ואם הם חטאו יפרעו חובם. לזה אמר אל תתמה על החפץ. כי הנסתרות לה' אלהינו ואין לנו עסק בנסתרות. לפי שלא ישיג דעתנו לתת סבה לזה. אבל הנגלות לנו ולבנינו. וכמו שאמר המשורר מי זה האיש ירא ה' נפשו בטוב תלין. ולפי שאני רואה בהפך כי בני הצדיקים וזרעם הולכים מדחי אל דחי. לזה אמר אל תתמה על זה כי סוד ה' ליריאיו. והוא כמו הנסתרות לה' אלהינו: