הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ס)
מאור ושמש
הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת יראה הפי' ע"פי מה שמצינו בשם האר"י ז"ל על פסוק לך דומי' תהלה. שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו ופי' כי הנה ידוע לכל עובד ה' שאילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות כו' על אחת מאלף אלפי אלפים וכו' מהטובות שעשה עמנו בכל עת גם מי יתנה תוקף תהילותיו שאפילו משרתי עליון אשר יש להם כמה ראשין ובכל ראש אלף פיות וכו' כמובא במדרש אין מספיקין לומר קצת מתהילותיו ועיקר עבדות ה' ותהילתו הוא בלב שיותר ויותר ממה שהפה יכול לדבר הלב יכול לחשוב וה' יודע מחשבות אדם. אמנם מהצורך לסדר שבחים ותהילות בפה דווקא הוא למען יוכלו ללמד הבאים אחרינו הבאים לעבוד את ה' שאם לא היו מתפללין ומשבחין לה' אלא בלב לא יהי' ניכר עבדות כזה לזולתו שיוכל ללמוד ממנו ע"כ מן הצורך ללמוד ולהתפלל בפה בכדי שיקחו מוסר הבאים לשמוע בשמעם דברים יוצאים מן הלב בגודל אהבת ה' ויראתו כן יעשו גם הם וזהו פי' לך דומי' תהלה פי' עיקר תהלתך הוא בדומי' ובמחשבה שומע תפלה פי' מה שהתפילה נשמעת מפי עבדי ה' בני ישראל הוא למען עדיך כל בשר יבואו לעבדך באמת שיהי' להם ממה ללמוד עבדות השם וזה ג"כ פי' הנסתרות לה' אלהינו פי' עבדות ה' ראוי שתהי' בהסתר שהוא במחשבה שהוא היותר נסתר מבני אדם והנגלות פי' מפני זה התורה והתפילה היא בהתגלות הוא לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת פי' שילמדו בנינו לעבוד ה' ולעשות כל מצותיו ולהגות בתורתו שאי אפשר ללמוד זה ממחשבת זולתו כי אם מנראה מתפילתו הזכה ולימוד תורתו כנ"ל.
מאור ושמש
א"י הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם כו'. יש לרמוז בזה כי הנה ידוע שעיקר העבדות בתורה ובתפילה ובכל המצות היא האהבה והיראה שעושה בה המצוה ההיא שכפי גודל אור התלהבות האהבה והיראה שיש לו בעשיתה כן תגדל המצוה. והנה במצות עשה הגם שעיקר המצוה היא פנימיותה שהוא הדו"ר שיש לו בעשיתה מ"מ אי אפשר שיקיים המצוה מבלי מעשה שיעשה בגופו ממש כהנחת תפילין וציצית ומזוזה וכן כולם. וכן עסק התורה והתפילה ג"כ אי אפשר לקיימן מבלי מעשה הדיבור בפה אכן המצות לא תעשה שהמצוה הוא רק שישב ולא יעשה כלל מעשה העבירה הנה כל קיומה אינה רק ע"י האהבה והיראה שבממשבה שע"י שאוהב את השם ומתירא מפניו הוא יושב ואינו עושה העבירה והמצוה ל"ת מתקיימת בלי שום מעשה כלל רק על ידי האהבה והיראה שבמחשבתו ועיקר האהבה והיראה הוא במוח ולב שע"י שהמוח מחשב והלב מבין בגדולות יוצר בראשית עי"ז הוא אוהב את השם ומתירא מפניו וזה ביאור מאמר חז"ל ע"פ זה שמי לעולם וזה זכרי וכו' שמ"י עם י"ה שס"ה וזכר"י עם ו"ה רמ"ח שהם שש"ה מצות ל"ת ורמ"ח מצות עשה. ויש להבין מדוע המצות לא תעשה מתעלים יותר שבא חשבונם ע"י ב' אותיות הראשונות משם הוי"ה ב"ה ולמצות עשה נחשבין אותיות האחרונות משם הוי"ה. ולדרכינו יובן היטיב שמפני שמצות ל"ת כל קיומם אינו תלוי רק במחשבה שע"י האהבה והיראה שיש במחשבתו ובבינות לבו הוא נמנע מלעשות העבירה ולזה חשבון מנינם הוא ע"י אותיות י"ה דאינון מוחא ולבא עולם המחשבה ומצות עשה מפני שאי אפשר לקיימם רק ע"י מעשה בפועל לזה נתמלא חשבונן ע"י אותיות ו"ה שהם ז' ימי הבנין עולם המעשה. והנה ידוע שהעבודה היא צורך גבוה כמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים וע"י עבודת בני ישראל נתעלית השכינה הקדושה להתיחד עם דודה. ואולם עיקר יחודי העולמות העליונים ובנין קומת השכינה הם תלוים במחשבות המצות שכפי גודל יקר תבערת יקוד האהבה והיראה כן נעשים היחודים בעולמות העליונים שהרי הגם שנא' אל כביר לא ימאס שתפילות רבים אינם חוזרות ריקם אעפי"כ אנו רואים שזה כמה שנים שעברו אשר אנו מתפללים ומקיימין המצות ועדיין לא נגמר עליות השכינה ולא ביאת הגאו ה על ידי עשיתם יורה שהעיקר תלוי במחשבה ולכן מפני שעדיין לא היתה מחשבת המצות בתורה ובתפילה זך וברור מכל סיג. לכן עדיין לא נגמר היחוד ובירור העולמות שבמעשה המצוה הוא תועלת לעולמות התתתונים שבמעשה המצות הוא עושה כלי לקבל השפע מבריכה העליונה שנמשכת ע"י קיום המצוה וזהו אמרו הנסתרות לה' אלהינו פירוש הנסתר מהמצות שהם האהבה והיראה שיש לו בעשיתה הוא לה' אלהינו ר"ל שהוא צורך גבוה לבנות קומת השכינה ליחד הדודים והעולמות העליונים. והנגלות רומז אל מעשה המצות שהמעשה הוא נגלות. הם לנו ולבנינו שהמעשה הוא כלי לקבל שפע טוב היורד מעילא לתתא על הכנסת ישראל.