Quotation_auto על שמות 28:42

ואמר וירא חם אבי כנען. להורות שהוליד בדמותו כמו שהיה חם ואדום דגול מרקמה הוליד כנען בידו מאזני מרמה. ורמז בזה כאלו מה שראה מהערוה היה בסבת רשעת כנען ולא די רשע שראה הערוה אלא שהגיד לשני אחיו בפרהסיא. וזה מורה על עזותו. והם רצו לתקן את אשר העוה חם ויקחו את השמלה ויכסו ערות אביהם. והרמז בזה כי ברא מזכי אבא כמו שהיה בר"ש אפקולי מאי אפקולי אפיקלי מדינה של גיהנם שהוציא לאביו מגיהנם בתורתו. ואע"פ שנמצא באביו קצת ערוה הוא כסה אותם. וכן הרשע הוא להפך כי הוא מחייב אביו ומביאו לגיהנם על שלא הדריכו בדרכי התורה. וכן נח אם היה לו קצת ערוה וחטא בשלא התפלל על דורו בא חם וכנען הרשע וגלו ערותו וחטאתו. ושם ויפת כסו אותה בשמלה חדשה לכסות בשר ערוה בזכותם ובצדקתם. וזהו וילכו אחורנית שהפכו עצמם מדרכי אחיהם חם:

ועשית ציץ זהב טהור. זה היה לכפר על עזות מצח. וזהו והיה על מצח אהרן. ונשא אהרן את עון הקדשים. כי הוא היה מכפר בכח שם ה' שהיה על מצחו כתוב קדש לה'. וחזר לומר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'. לרמוז שאחר שמביאו תמיד על מצחו. יזכרם בתפלתו ובקרבנותיו. בענין שה' אלהיהם יוציאם וירצם וירחם עליהם תמיד. אחר כך צוה ולבני אהרן תעשה כתנות. אחר שהם באים למלאות מקום בני אדם הראשון. ולכן אמר בהם לכבוד ולתפארת. ואמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. שזה רמז על ערות וחטאת אדם הראשון. כמו שאמרו אדם הראשון מושך בערלתו היה. וי"א שאלה הבגדים הם רמזים. רומזים לכלי הקדש וחשן המשפט המושם על לב אהרן. שרומז אל הארון ואבני החשן ללוחות האבן אשר בו. ומכתב האורים למכתב הלוחות שהוא מכתב אלהים. והאפוד על כתפו לכפורת. ואבני השוהם לכרובים. והציץ שמפותח בו קדש לה' לכבוד השוכן עליהם. והמעיל. לפרוכת המסך וליריעות השש. שהם מכסים את כל המשכן מבפנים הנקראים אוהל. ושעל זה נקראו בגדי קדש. ובעוד שהכהן מלובש בהם הוא קדש ומקודש ע"כ:

רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלושה ואם תקריב מנחת בכורים חובה. או אינו אלא רשות תלמוד לומר תקריב את מנחת בכוריך חובה ולא רשות. כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו חובה ולא רשות. ואם מזבח אבנים חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה חובה ולא רשות. מזבח אדמה תעשה לי רשות ולא חובה ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים וגו' אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה של לבנים יעשה. והרי דברים קל וחומר ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה קל וחומר לשאר כל הכלים. לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. שומע אני יהא המזבח כולו פסול תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית הן פסולות ושאר כל המזבח כשר. לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים. שהיה בדין ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וקדשי קדשים שהן חמורין דין הוא שתהא אסור לבנות בו גזית תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדשי הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע. כי חרבך הנפת עליה ותחללה מכאן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם אינו דין שיניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והרי דברים קל וחומר ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל. המטיל שלום בין איש לאשתו בין איש לאיש בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין משפחה למשפחה בין ממשלה לממשלה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות. ולא תעלה במעלות מכאן אמרו עשה כבש למזבח. אין לי אלא עליה ירידה מנין תלמוד לומר לא תגלה ערותך עליו הא לא עליה ולא ירידה גרמה אלא כסוי גרם. ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר ועשה להם מכנסי בד וגו' ומה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו שלא יפסיעו בו פסיעה גסה עליו אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל. אשר לא תגלה ערותך עליו עליו אי אתה פוסע פסיעה יתרה אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובקדשי הקדשים. שהיה בדין ומה אם מזבח הקל אתה אוסר לפסוע פסיעה יתרה בהיכל ובבית קדשי הקדשים שהן חמורין דין הוא שיהא אסור לפסוע בהן פסיעה יתרה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו בו אי אתה פוסע פסיעה יתרה אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובית קדשי הקדשים. והרי דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה אמר המקום לא תנהוג בהן בבזיון חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא תנהוג בו בזיון. אשר לא תגלה ערותך עליו ואלה המשפטים נמצינו למדין שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר וינס יואב אל היכל ה' ויחזק בקרנות המזבח:

ועשה להם מכנסי בד. תניא מכנסי כהנים למה הם דומים כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה. והיו על אהרן ועל בניו כל הזבחים שקבל דמן מחוסר בגדים פסולים מנלן דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתן עליהן. והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חלל תלמוד לומר יין ושכר אל תשת ולהבדיל בין הקדש ובין החול. מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים מנין תלמוד לומר חוקה חוקה לגזרה שוה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דזר חייב עליה מיתה אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא קא משמע לן. ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא ונתנו בני אהרן הכהן וגו', כהן בכהונו כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דמעכבה כפרה אבל עבודה דלא מעכבה כפרה לא. ואכתי מהתם נפקא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים כהנים בכהונן כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא חסור אבל יתור לא קא משמע לן. תנו רבנן היו בגדיו מסולקים מרושלים משוחקים ועבד עבודתו כשרה, לבש שתי כתנות שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יתר אחת או שהיתה רטיה על בשרו תחת בגדו או שהיו מטושטשים מרוקעים ועבד עבודתו פסולה. אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלים כשרים מסולקים פסולים. והתניא מסולקים כשרים אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן שסלקן על ידי אבנט כאן דליתנהו מעיקרא. רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין. בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא כיון דלא מפסיק ולא מידי שפיר דמי. לישנא אחרינא כנה מהו שתחוץ. מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא. חיה מאי מי אמרינן כיון דאזלא ואתיא רביתא היא ולא חייצא או דילמא כיון דקפיד עלה חייצא. עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ אלא אבק עפר מהו. בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך, הכניס ידו (לחו) [לתוך חיקו] מהו גופו חייץ או לא חייץ נימא ודאי חייץ מדולדלת מהו. בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שער כגופו דמי או לא. בעי רבי זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תבעי לך דאי לילה חייצי ביום נמי חייצי כי תיבעיא לך אליבא דמאן דאמר לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר ליה תלמוד ערוך הוא תפילין דיד חוצצת. מאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. דראש נמי הכתיב ושמת המצנפת על ראשו. תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין. כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא. לעתיד לבוא נמי כשיבוא אהרן ובניו ומשה רבינו עמהן יאמרו אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי. בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אהרן ואחר כך בניו וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת. אמר אביי בכתנת ומצנפת דכולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו בין בצוואה בין בעשיה אהרן קודם. כי פליגי באבנט מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו דכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט. ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת הא כתיב ויחגור אותו באבנט [והדר כתיב] ויחגור אותם אבנט אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. ולמאן דאמר אהרן ואחר כך בניו הכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול זהו של כהן הדיוט. ויחגור אותם אבנט למה לי שמע מינה אהרן ואחר כך בניו. ובבת אחת מי משכחת לה לא צריכא דאקדים. תניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא ממטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהן שנאמר לא יחגרו ביזע אמר אביי במקום שמזיעין: