Quotation_auto על שמות 23:17

ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה רמזים גדולים בענין גלות ישראל וגאולתם. ובענין הייחוד ובביאת משיחנו כשיתגלה. שיעטרו אותו בכל מיני זיין במקום הנקרא קן צפור לנקום נקמתינו. ואמרו שקן צפור הוא רמז על כנסת ישראל. ועליה אמר גם צפור מצאה בית מבראשית. שנאמר בה בחכמה יבנה בית. ודרור קן לה היא בינה שנאמר בה וקראתם דרור. בזמן שהצפור מצאה בית שהיא בית המקדש בבנינה. דרור שהיא שכינה עליונה. מצאה קן לה מלמעלה. מיד אשר שתה אפרוחיה הם ששה ספירות שהם ששת ימי המעשה כולם פורחות עמה בכמה חגים ומועדים טובים. ואפרוחים שהם ישראל למטה. כולם פורחים עמה בגלות. ובזמן דבנים אלו אין להם כנפים במצות עשה. נאמר בה לא תקח האם על הבנים. אם כן מהו כי יקרא. אלא בזמן שאין לשכינה מקום לחנות שם בקביעות. הולכת במקרה. וזהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו'. והנשמה שהיא קבועה בתפלה ובתורה היא מקום קבוע לשכינה לחנות בה. אבל הנשמה שאין לה קביעות בתפלה או בתורה. אלא אם מזדמנה לו במקרה. כן היא שורה עליה במקרה. וזהו כי יקרא קן צפור. דודאי הנשמה היא קן צפור. וכן הנשמות שלה שנקראו בתולות אחריה רעותיה. יושבות בגופים שהם קן שלהם. בדרך מקרה בזמן שאינן קבועים בבתי מדרשות ובבתי כנסיות. וזהו כי יקרא קן צפור בדרך. זאת היא קבורת רחל שהיא בפרשת דרכים. ושני המשיחים שמשם הם יוצאים כשבאים לגאול לישראל. בכל עץ זה עץ החיים. דכתיב ביה עץ החיים ועליו נאמר כי האדם עץ השדה. ועוד בכל עץ זה צדיק. שהוא עץ פרי עושה פרי. וזהו יום השבת ששם מתחבר הקב"ה עם השכינה. ועליו נאמר והיה כעץ שתול על וכו' אשר פריו יתן בעתו. שהיא ליל שבת שמשם פורחות נשמות חדשות בישראל שנקראו פנים חדשות. אפרוחים אלו תלמידי חכמים שבשבילם שורה שכינה בישראל. או ביצים אלו תינוקות של בית רבן שבשבילם שורה שכינה בישראל. והם בעלי מקרא בזמן שהם עוסקים בתורה ובמצות. שהם השם והשכינה. לחבר אותם כאחד. ויורשים משם הנשמות. ונקראים בנים של בעלי המשנה ובעלי מקרא. ועל זה והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. והיא שוכבת עליהם בארבע כנפים שלה שנאמר וארבע כנפים. ולפעמים היא מסתלקת מהם. אלא בשביל שהם בניו דכתיב על כן המו מעי והם בעלי קבלה. שנאמר בהם לא תקח האם על הבנים ודאי הקב"ה התורה והמצוה היא שכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם. ולכן זכור ושמור הם הקב"ה והשכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בשבת שהוא יסוד. והם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בקריאת שמע ביראה ובטהרה. שבזמן שישראל משתדלים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם על הבנים. ובזמן שאין משתדלין כן נאמר בהם שלח תשלח את האם. ובזמן שישראל שומרים יום שבת ביראה ואהבה בזכור ושמור. נאמר בהם לא תקח האם וגו'. ואם לאו שלח תשלח שני גירושים. ובזמן שישראל מקיימים מצות ברית מילה ומעבירים מהם ערלה ופריעה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח. ובזמן שישראל מתייחדין בקידושין ושבע ברכות בקדושה וברכה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח את האם וגו'. ואז ישראל בגלות. וגרמו לשכינה שנגרשה מקן שלה שהיא ירושלם הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם. ב' גירושים מבית ראשון ובית שני. וא"ת שאין הקב"ה מגורש עמה. לפיכך אמר הכתוב כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. כדי לשמור לה מרשות אחרת דכתיב אני ה' הוא שמי. ובשבילה הקב"ה אסור ברהטים הוא אסור עמהם בתפילין של ראש במקום ריהטי המוח. וזהו אסור ברהטים. והוא חבוש עמהם בתפילין של יד בקשר של יד. הדא הוא דכתיב פארך חבוש עליך. ולפי שהוא חבוש עמהם בגלות. נאמר בו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והשכינה היא בית האסורים שלו. וסוד הדבר צרור המור דודי לי בין שדי ילין. ואין רשות ליחד השם בלא השכינה דכתיב כי אם בזאת יתהלל המתהלל. וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. ולכן כשישראל מבקשים שאלתם מהמלך. אומרים לה אנה הלך דודך אנה פנה דודך ונבקשנו מעמך. בכמה בקשות של התפלה. ובשבילך הוא יורד עלינו. אוי להם לבריות שהקב"ה אסור עמם בגלות והשכינה אסורה עמהם. ונאמר עליה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והגאולה שלו שהיא תשובה תלויה בידם. שהם חמשים שערי בינה ששם חירות העבדים. ולכן נזכרה יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה. ואין רוצין לעשות תשובה כדכתיב ויפן כ"ה וכ"ה וירא כי אין איש. בחמשים אותיות של פסוק שמע ישראל המייחדים בכל יום פעמיים. שיש בהם כ"ה וכ"ה אותיות. וירא כי אין איש. שיעורר לבו ליחד השכינה ביניהם. והוא משגיח מן החלונות שנאמר בהם חלו נא פני אל ויחוננו. למי שנאמר בה אל נא רפא נא לה. שהרפואה בידו וידו פשוטה לקבל שבים. ועוד משגיח מן החלונות הם חלונות של בית הכנסת. לפי שהם בבית האסורים. והוא משגיח עליהם בכל יום ונותן להם מזונות. ויפן כ"ה וכ"ה. אם יש מי שישוב בתשובה לשבר בית האסורים שלהם. וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו לעסקיהם. כל אחד בעסקו איש לבצעו מקצהו. בבצע זה העולם לירש זה העולם. ואין הם מאותם שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע. אלא וירא כי אין איש. כולם צועקים בתפלתם ביום הכפורים ככלבים הב הב לנו מזונות ומחילה וסליחה וכפרה וחיים כתבנו לחיים. והם עזי נפש ככלבים דשאר אומות. ואין להם בושת פנים. שאין להם מי שישוב בתשובה ראויה. ודומים לכלבים דכתיב בהם ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. והם כמו ערב רב שכל חסד שעושים לעצמן עושים. ועוד הם שואלים מזון וכסות ועונה שהיא עונת זיווגם. שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואין מי שיבקש מזון שהוא שאר השכינה. כסותה זה כסות של מצוה. כסות של ציצית ועטוף שלו. ותפלין של יד. שנאמר בה תפלה לעני כי יעטוף. ועונתה. קריאת שמע בעונתה. ואם שלש אלה לא יעשה לה לשכינה. ויצאה חנם אין כסף. אין לו בושת פנים מהשכינה חצוף הוא. והן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ובשביל כך כי היא כסותה לבדה זה גלגול ראשון. היא שמלתו לעורו זה גלגול שני. במה ישכב זה גלגול שלישי. ואלו הם שלשה לבושים. שלשה כסויים של שלשה גווני העין. שהם לבושים דבת עין שהיא הנשמה. ובאלה השלשה נאמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. וכנגד אלו השלשה גוונים הם גווני הנר. שנאמר בהם וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. וירא זה גוון אחד. מתוך הסנה זה השני. וירא והנה הסנה בוער באש הרי שלשה. והם כנגד שלשה גווני העין. בלבת אש זה בת עין. באותו זמן שיהיו מאירים שלשה גווני העין. שהם כנגד שלשה גווני הקשת. מיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ובאותו זמן כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון. אור העין הוא עמוד האמצעי. בת העין בית שלו. באותו זמן שיפנה הענן מן בת עין. שנאמר בה סכותה בענן לך מעבור תפלה. שהיא תבלול בעין רומי הגדולה שכינה עליונה עתידה לומר להקב"ה. למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. אנכי של יציאת מצרים שאע"פ שאין חבוש מתיר את עצמו שהיא שכינתו מבית האסורים. שכינה עליונה יגאל לה'. הה"ד וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר. שהיא ימינו לקבל שבים ימין השכינה. באותו זמן שכינה עליונה כנשר יעיר קנו. שהיא ירושלים קן ו' על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו. הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. שבזמן שהשכינה בגלות נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. אלא בשבת ויו"ט שמתיחדה עם בעלה. וכמה נפשות יתרות שיורדות עמה לדור בישראל. הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת. אשרי חלקו מי שמתקן לה דירה נאה בלבו. וכלים נאים באבריו. ואשה נאה שהיא הנשמה. שבשבילה שורה הנשמה עליונה שהיא נשמת כל חי. וכמה מלאכים באים עמהם שהם שבעים. שתלויים מן זכור ושמור. וזהו ויכולו ע"ב. ונקראו אלו הנפשות אושפיזין. לפי שאין שורות בישראל אלא ביום השבת. וכשיוצא השבת כולם חוזרים למקומם. והנשמות שהם מצד השכינה עליונה נקראו אפרוחים. והנשמות שהם מצד שכינה תחתונה נקראו ביצים. וזהו סוד הפורש סוכת שלום עלינו. שכינה עליונה היא סוכת שלום שמסכך על שלום. שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. סוכה היא למטה כ"ו ה"ס שהיא יאהדונה"י. סוכת שלום סוכה שהיא תפארת. באותו זמן יהיו הבנים ברשות הקב"ה. וקול יוצא ואומר לא תקח האם על הבנים. ומיד שיוצא זכור ושמור ויבא לילה דיום ראשון של שבת. קול שני יוצא שלח תשלח. כי יקרא קן צפור. היא סוכה. שכינה עליונה. בכל עץ. הה"ד ולקחתם לכם פרי עץ הדר. אפרוחים. אלו שבעה ימי סוכות. או ביצים. שבהם עושים שבעה הקפות. והסוד נקבה תסובב גבר. זהו סוד גן פרי עץ שכינה עליונה. עץ הוא לולב שהוא אתרוג. וצריך לנענע בו לששה קצוות ארבע רוחות מעלה ומטה. לעורר עליה ששה. ושלשה נענועים לכל צד עולין י"ח. וצריך ד"פ ח"י ח"י בנטילת לולב. שנים באנא. שנים אחרים בהודו לה' תחלה וסוף. ובאלה הנענועים הם משפילים ממעלה למטה שבעים אומות. ואח"כ כשנוצחים אותם אומרים אני והו הושיעה נא שני פעמים. ששם וי"ו מן ויס"ע ויב"א וי"ט. ובאותו זמן לא תקח האם על הבנים וכו'. בא וראה שלח תשלח. מלאך יש שממונה על העופות שהם הנשמות שנקראו צפורים. סנדלפון שמו. ובזמן שאין ישראל מקיימין זאת המצוה. והולכת אם מגורשת. והבנים צווחין. הוא מלמד זכות על העופות ואומר והרי כתוב בך ורחמיו על כל מעשיו. למה גזרת על זאת העוף שתהיה מגורשת מקינה. וכן מטטרון מלמד זכות על שלו. שהם הרוחות מהכסא הנשמות. ומזאת החיה הרוחות ומאופן נפשות. והם בבריאה יצירה עשייה בשבת ויום טוב. יורדים עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילות רוח הקודש. וכל שר מלמד זכות על עופות שלו שהם נשמות שפורחות בבני אדם. ובזמן שישראל מקיימין זאת המצוה כל ממונה מלמד זכות על עופות שלו. והקב"ה קורא לכל צבאיו ואומר. וכי כל הממונים של עופות של מטה מלמדים זכות על העופות שממונה עליהם. ואין בכם מי שילמד זכות על בני שהם בני בכורי ישראל. ועל השכינה שהיא בגלות. וקן שלה שהיא ירושלים חרבה מבניו. והם בגלות תחת יד אדונים קשים מאוה"ע. ואין מי שיבקש עליהם רחמים וילמד זכות עליהם. באותו זמן צווח הקב"ה ואומר למעני למעני אעשה ואעש למען שמי. ובזה מעורר רחמים על השכינה ועל בניו שהם בגלות ע"כ:

שלש רגלים תחוג לי בשנה הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס ועבדים שאינן משוחררין הגר והסומא החולה והזקן וכו'. הכל לאתויי מאי לאתויי סומא באחת מעיניו. ודלא כי האי תנא דתניא (ר') יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה (בן תימא) סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר שלש פעמים בשנה יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו. אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר באזניהם. והא מיבעיא ליה באזניהם דכל ישראל, ההוא מנגד כל ישראל נפקא. ואמר ר' תנחום חגר ברגלו אחת פטור מן הראיה שנאמר רגלים. האי מבעיא ליה פרט לבעלי קבין. ההוא מפעמים נפקא דתניא אין פעמים אלא רגלים וכן הוא אומר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, ואומר מה יפו פעמיך וגו'. תנו רבנן רגלים פרט לבעלי קבין ולחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מפנקי דכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש וגו'. שלש רגלים תחוג לי למה נאמר לפי שהוא אומר שלש פעמים בשנה שומע אני בכל זמן שירצה תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות, אי בחג המצות שלש פעמים ובחג השבועות שלש פעמים וכו' תלמוד לומר שלש רגלים תחוג לי בשנה. רגלים המהלכין ברגליהן. יראה להוציא את הסומין. זכורך להוציא את הנשים. כל זכורך להוציא (את הגרים) טומטום ואנדרוגינוס, תקרא את התורה הזאת וגו' להוציא גרים ועבדים. באזניהם להוציא חרשים. ושמחת להוציא את החולה ואת הקטן. לפני ה' אלקיך להוציא את הטמא. מכאן אמרו הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו':

דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, א"ל הקב"ה ליעקב הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהיו בניך משכימים ומעריבין וקורין ק"ש. מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא. ה' אלהינו למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה תלמוד לומר ה' אלהינו, עלינו לייחד שמו ביותר. כיוצא בו שלש פעמים בשנה יראה וגו' מה אני צריך לומר, והלא כבר נאמר את פני האדון ה' מה תלמוד לומר אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך וגו' עליך ייחד שמו ביותר.

לא יתיצב איש בפניכם. אין לי אלש איש, אומה או משפחה ואשה בכשפיה מנין, תלמוד לומר לא יתיצב בפניכם מ"מ. א"כ למה נאמר איש אפילו כעוג מלך הבשן. פחדכם ומוראכם והרי אם נפחדים הם יראים הם, אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם הרחוקים, וכן הוא אומר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל. ואם תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמר וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו, יריחו בכלל היתה ולמה יצאת מלמד ששקולה כגנד כולם. כיוצא בו אתה אומר וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס, פינחס היה בכלל ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם. כיוצא בו אתה אומר אז ישיר משה ובני ישראל משה היה בכלל ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם. כיוצא בו אתה אומר וידבר דוד לה' וגו' ביום הציל ה' אותו גו'ו שאול היה בכלל ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולן. כיוצא בו אתה אומר ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולן. כיוצא בו אתה אומר והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה מחבבה כנגד כולן, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן. יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה, למה נאמר, לפי שנאמר שלש פעמים בשנה יראה וגו' שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולין להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו, א"ל המקום עלו ושלכם אני שומר, שנאמר לא יחמוד איש את ארצך אם בעיניו אינו חומדה כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה. וכן אתה מוצא בישראל כשהן עושין רצונו של מקום מה אמר נעמן לאלישע ולו יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה, והרי דברים קל וחומר אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה. כאשר דבר לכם היכן דבר את אימתי אשלח לפניך (כתוב ברמז ש"ס):