ילקוט שמעוני על התורה
ויהי כראות את הנזם מיד הלך לו להמיתו הכיר בו שמרוצתו לרעה הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר והוא עומד על הגמלים באויר ויהי בראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר בוא ברוך ה' שהיה סבור שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו. כנען הוא אליעזר ועל ידי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך. ויאמר בוא ברוך ה' ר' יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטריה ומה אם אליעזר על ידי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ישראל שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן וברגליהן על אחת כמה וכמה. למה תעמוד בחוץ אין כבודך שתעמוד בחוץ. ואנכי פניתי הבית מטנופת עבודה זרה. ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים התיר זממיהן. ר' ירמיה שאל לר' חייא בר אבא לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דר' פנחס. חמרתיה דר' פנחס נסבו יתה לסטאי עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל אמרי סופה מתה ומסרייה עלן נמסרה לרבונה שלחו יתה ועאל בביתא דמארה כיון דעאלת נהקת וחכם קלא אמר פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום יהבו לה שעורים ולא טעימנן א"ל תקנתין יתהון א"ל אין אמר אל אפיקתון דמאי א"ל ולא כן אולפן ר' הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי א"ל ומה נעביד לה דהיא מחמרא על גרמה. ר' ירמיה שלח ליה לר' זעירא חד טרסקל של תאנים. אמר ר' זעירא אפשר ר' ירמיה משלח לון דלא מתקנן אמר ר' ירמיה אפשר ר' זעירא אכיל לון דלא מתקנן בין דין לדין אתאכיל תאנים בטבלן למחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא א"ל תקנת אלין תאנים א"ל לא אמר ר' זעירא אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש ואי הוו בני נש אנן חמרין אמר ר' מנא אפילו חמרין לית אנן דחמרתא דר' פנחס בן יאיר יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון ואנן אכלין תאניא בטבליא. ויתן תבן ומספוא לגמלים יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. ר' שמעון בן יוחאי אומר טמא הטמא ר' אלעזר ברבי יוסי אומר זה וזה. ויושם לפניו לאכול א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים שאילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב והשרץ מגופי תורה וכו':