Quotation_auto על איוב 28:3

ויהי מקץ. לפי שלמעלה סיפר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. רצה לפרש זמן הזכירה והשכחה. כי האדם זוכר הדבר בתוך שנתו. וכשעבר שנה שניה הדבר נשכח מכל וכל. וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף בשנה הראשונה. וישכחהו בשנה שניה. ולכן אמר ויהי מקץ שנתים ימים הנזכרים. ופרעה חולם והשם זכרו. ואמר ויהי מקץ לרמוז כי עין ה' אל יריאיו לראות העת הקבוע לגאולתם ואינו שוכחם אפילו רגע אחד. וזהו ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה יצאו כל צבאות ה'. באותה שעה ובאותו רגע ויזכרהו ה'. ואמר לשון קץ להורות שעכשיו היה סוף וקץ לכל צרותיו. אבל עד עכשיו היה שקוע בבור גלות ושביה כמי שיושב בחשך. וזהו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. וזה רמז למדת הדין המעות אדם בריבו ובא לשאול דין. וזהו קץ כל בשר בא לפני לתבוע דין. הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות השואל דין ואומר פלוני חטא בזה. כמו שעשה לדוד בענין בת שבע שעמד לפני ה' לשאול דין עליו. וכשאמר חטאתי נאמר שם גם ה' העביר חטאתך. לא אמר סלח חטאתך אלא העביר מדת הדין מלפניו שנקרא חטאת. כדכתיב לפתח חטאת רובץ. וכן בכאן ביוסף מדת הדין היתה מתוחה עליו כל אלו השנים העשרה. לפי שהוציא דבה על אחיו שהיו י'. ואחר שנשלמו העשרה. מיד התחיל לקום. כמו שאמר קמה אלומתי בחלום שר המשקים ושר האופים. בענין הסלים שעולה קמ"ה כמנין הסלים כמו שכתבתי למעלה. ולכן לא חשש יוסף לשלוח לאביו שליח שהיה חי כשהיה כל טוב אדוניו בידו והיה גדול הבית. לפי שידע סוד הדבר כי מחשבות השם עמקו ולא שלם עונו עד הנה ורצה למרק עונותיו. וכ"ש כי יוסף ידע במראה החלום כי זמן מפלתו וצערו לא היה יותר מי"ג שנים הי"א היו כנגד ואחד עשר ככבים. והשנים היו כנגד השמש והירח. כמו שכתבתי למעלה. וזהו ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה. וכתיב בן י"ז שנה היה רועה וגומר. ולכן לא שלח מלאך ג"כ כשהיה יוסף שליט על הארץ להגיד לאביו מעלתו או שהיה חי. לפי שלא רצה למהר את הקץ עד עת בא דברו לתשלום י' שנים אחרים ז' שני שבע וב' שני רעב. כדכתיב כי זה שנתים הרעב עברו ובעשירי באו אחיו עשרה להשתחוות לו ארצה. להשלים חלומו שראה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי. ואמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה לעמוד בזקיפה. ויסובבו עליו עשרה שנים לשיבואו אחיו להשתחות לו. וזהו והנה תסובנה אלומותיכם כלומר יסובבו עלי אלומותיכם. ואחר סיבובם שהוא עשר השנים ותשתחוין לאלומתי. ולכן לא הגיד לאביו עד תשלום הסיבוב ההוא. ושהם יבואו מעצמם להשתחוות לו קודם שיבא אביו. ואמר זה בחלומו. השני אמר והנה השמש והירח שיבא אביו להשתחוות לו באחרונה. ולכן רצה לקוות רחמי שמים ולסבול עד עת בא דבר השם. ולכן בהגיע הזמן והקץ של שנתים ימים על הנזכר. סבב השם שיחלום פרעה חלומות אלו להקים דבר עבדו. ולכן המפרש שפירש שנתים שתי שנים וימים שנים או שלשה ימים יותר על השני שנים לא יפה כיוון. אבל פירושו שנתים של ימים. להורות שהיו שלימים יותר משנתים של חדשים. וכך הוצאתיו מן הגמרא ואיני זוכר מקומו:

והקדוש גלה אותו בפסוק קץ כל בשר. לפי שידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו. הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות המעוות אדם בריבו. ומבקש דין מהשי"ת על חטאת האדם. והשי"ת כל דרכיו משפט. ואחר שהאדם חוטא וזה שואל דין. יש לו לעשות משפט ולמסור זה החוטא ביד זה הצר שהוא הקוסטינר. העושה דין בגזירת עירין שהוא דין עליון. ולכן נאמר בדור המבול קץ כל בשר בא לפני. הוא השטן המחשיך פני הבריות. וזהו קץ שם לחשך. שפירושו קץ ותכלית שם לחשך לכלות החוטאים. וזהו ולכל תכלית הוא חוקר כי זה תכליתו. וזהו הכצעקתה הבאה אלי. שהיא מדת הדין הבאה להזכיר עון סדום. ואם הוא כן כלה אעשה בהם. על יד זה שנקרא קץ כל בשר. לפי שהוא מכלה מנפש ועד בשר. והוא נקרא איש אויב וצר. ותמיד עינו עוללה וצרה על בשר תאוה. ולכן צוה יוצרנו ית'. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר תמיד. ובמה צריך לו לשברו. וזהו והרעותם בחצוצרות. וזהו אשרי העם יודעי תרועה. שיודעים בתפלתם ובקרבנם לשבר זה הכח מהצר המחשיך פני הבריות. ומיד ה' באור פניך יהלכון. ולכן נתן לנו יוצרנו ית' עצה נכונה לשבר היצר הרע ולהכניעו בקול התפלה ובקול השופר. ולפי שהוא להוט אחר הבשר ותכליתו לכלות כל בשר. צוה השי"ת בקרבנות הבשר. כדכתיב ובשר זבח תודת שלמיו כדי להשביע עינו ותאוותו. בענין שיהיה זה תחת זה. והנה האדם הרחוק מהשי"ת מצד חטאתו. הוא מתקרב אל השי"ת מצד חרטתו או וידויו ולכן נקרא קרבן. וכן נקרא קרבן ששרשו קרוב לשון מלחמה כמו ביום קרב. וזאת היא מלחמת יצה"ר הרמוזה בפסוק וכי תבואו מלחמה בארצכם. ואמר שם על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. שאנו לוחמים עמו בכל מיני קרב בחרטה בוידוי בסמיכה בהקרבת הקרבנות:

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה מה טעם קץ שם לחשך. כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם. נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם עבר אופל וצלמות מן העולם. ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים ימים. ד"א ויהי מקץ שנתים ימים כתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור אמר ר"ש בר אבא כגון בין שותה צונן לשותה חמין. מלקט עצמות חד הוה בצפורי ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר אלו של שותה מים. אדומות היה אומר אלו של שותה יין. לבנות היה אומר אלו של שותה מים חמין. ד"א בכל עצב יהיה מותר צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה למה שנשא בתה. ודבר שפתים אך למחסור על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתנו והזכרתני אל פרעה נתוסף לו עוד שנתים אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר לשר המשקים וכו'. כי מבית הסורים יצא למלוך זה יוסף מבית האסורין ממש. כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים אמר פרעה מי מתקיים עלמי אני על אלקי או אלקי עלי. א"ל אתה על אלקיך. הרשעים הם מתקיימים על אלקיהם והנה עומד על היאור. הצדיקים אלקיהן מתקיימים עליהן והנה ה' נצב עליו. האבות הן הן המרכבה. ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומו ל מלך על כל העולם הוא. למה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום. והנה מן היאור עולות שבע פרות בשעה שהשנים יפות הבריות נעשו אחין אלו לאלו. ותרעינה באחו אחוה ואהבה בעולם וען הוא אומר ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב כירי עבד קירי אדון וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם וכשהן רעות נעשין אחרים לחבריהם שנאמר שבע פרות אחרות שהופכות פניהם מהן. והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים בשעה שהשנים רעות גופן של בני אדם מעלה חטטים. ויהי בבקר ותפעם רוחו הכא את אמר ותפעם רוחו ולהלן את אמר ותתפעם. ר"י אומר כאן חלמא בעי גביה להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין כאן ליתן גדולה לאחד ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבקר ותפעם להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב ותתפעם. אמר רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה פותרין היו אותו אלא שלא היה נכנס באזניו. שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים שבע אפרכיות אתה כובש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חרטומי מצרים. ודעת לנבון נקל זה יוסף. פרעה קצף על עבדיו וכו' קצף בגתן ותרש וכו' (כתוב לעיל). ושם אתנו נער עברי ארורין הן הרשעים שאינן עושין טובה שלמה נער שוטה עברי שונא עבד שכך כתיב בסיקררין שלהן שאין עבד מלך ולא לובש כלידין. ויהי כאשר פתר לנו כן היה ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר אמרה ליה חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה א"ל ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי אן הוא רבכון אמרו לה מה את בעיא מניה. אמרה נימא להון דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. א"ל חמית בחלמא וכו' אמרו לה ההיא איתתא קברת בעלה אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר שמע קלה דצווחא אמר להו מהו כדין תנין ליה עובדא אמר להן איבדתון גברא לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה. אמר ר' יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. ויגלח ויחלף שמלותיו כדי לחלוק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדימו פסוק אחר ובגלחו סר כחו מעליו: