ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר לא היה צריך לומר מן השמים אלא מן הארץ שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ זה שאמר הכתוב כל אשר חפץ ה' עשה כשבקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה וכשבקש עשאו ים. דרכן של שמים להוריד טל ומטר והארץ להוציא לחם שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וכשבקש הוריד הלחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והטל עלה מן הארץ שנאמר ותעל שכבת הטל. כתיב ויתן להם המלך וגו' במדה אבל כשהורדתי להם מן היה יורד כשם שהמטר יורד ואין לו קצבה. זבדי בן לוי אמר אלפים אמה היה יורד המן בכל יום היה עומד עד ארבע שעות כיון שהיה השמש באה עליו היה נימוק ונעשה נחלים נחלים ושוטף ויורד. ולמי הוא מתוקן עכשיו לצדיקים לעולם הבא מי שהוא מאמין זוכה ואוכל ממנו ומי שאין מאמין אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. וכיון שהיה יורד בנחלים היו אומות העולם באים לשתות ממנו והוא נעשה בפיהם מר כלענה שנאמר והמן כזרע גד הוא אבל לישראל נעשה בתוך פיהם כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש, ואמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל בכל יום מזון שני אלפים שנה וגבהו ששים אמה כתיב במבול ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו וכתיב במן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. מה היו אומות העולם עושין צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא לא כשם שהזקן טועם ממנו היו התינוקות טועמין, התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן והבחורים היו טועמין בו כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש והזקנים היו טועמין בו כלחם שנאמר הנני ממטיר לכם לחם והחולה היה טועמו כסולת מעורב בשמן ודבש כטיסני זו שעושין לחולה שנאמר ובשלו בפרור ומנין שהיה בו טעם סלת ודבש שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש. מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה שנאמר ויצא העם ולקטו והבינונים היו יוצאין לפתח אהליהם ומלקטים והעצלים היו רובצים על מטותיהן ופושטין ידיהן והוא יורד לתוך ידיהן שנאמר ותעל שכבת הטל:
ילקוט שמעוני על התורה
תני ר' חייא לוקין על ערובי תחומין דבר תורה. מתקיף לה רבי יונתן וכי לוקין על לאו שבאל. מתקיף לה רב אחא בר יעקב אל תפנו אל האובות הכי נמי דלא לקי. רבי יונתן הכי קא קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו. ] אמר ר' אליעזר[מי כתיב אל יוצא אל יצא כתיב והוא כזרע גד אמר רב אסי עגול ] כגידא[ולבן כמרגלית. תניא נמי הכי גד שדומה לזרע פשתן בגבעולין. אחרים אומרים גד שדומה לאגדה שממשכת לבו של אדם כמעין. תניא אידך ]גד[שהיה מגיד להם לישראל בין בן תשעה לראשון ובין בן שבעה לאחרון. לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר ר' יוסי כשם שהנביא מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין אף מן מגיד וכו'. הא כיצד שנים ביאן לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרת לי א"ל דינו לבקר משפט. למחר נמצא עומרו בית רבו הראשון בידוע שזה גנבו ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אמרה הוא סרח עלי. א"ל משה דינו לבקר משפט. למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב וברדת הטל על המחנה וגו' וכתיב ויצא העם ולקטו וגו' וכתיב שטו העם ולקטו הא כיצד לצדיקים יורד להם על פתח ביתם בינונים יצאו ולקטו כו'. ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרים בני ישראל קראו את שמו מן. והוא כזרע גד לבן איני יודע של מי רבי יהושע אמר דומה לזרע פשתן. יכול כשם שזרעפשתן אדום כך זה אדום תלמוד לומר לבן. רבי אלעזר המודעי אומר דומה לדבר אגדה שהאו מושך לב בני אדם. אחרים אומרים הוא מעיד על עצמו שהוא מן, שאינו יורד לא בשבת ולא ביום הכפורים. ר' יוסי אומר כשם שהנביא הזה הגיד להן לישראל חדרים וסתרים כך המן מגיד וכו'. וטעמו כצפיחת וגו' רבי יהושע אומר כאילפם וכעין אסקריטון. ר' אליעזר אומר כסולת זו שהיא צפה על גבי נפה ונלושית בדבש וחמאה. זה הדבר אשר צוה ה' יכול לא הניחו אלא בשנת המ' לצאת תלמוד לומר ויניחהו אהרן וגו' ואימתי נעשה הארון בשנה שניה כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה. וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב ולוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו.
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר אנכי ה' אלקיך אמר רבי חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זועפות פנים מסבירות פנים בינוניות פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא כשאדם מלמד בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינוניות למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמר להם הקב"ה אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה' אלקיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך. אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו. התינוקות לפי כחן כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו כך היה טעמן שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן. הבחורים לפי כחן שנאמר ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך. והזקנים לפי כחן שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש. ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד קול ה' בכח בכחו אין כתיב כאן אלא בכח בכחו של כל אחד אמר להם הקב"ה לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה]. אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלקיך. למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה. משלו משל למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמליך עלינו מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים עשה להם מלחמות אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים קרע להם את הים הוריד להם את המן הגיז להם את השלו העלה להם את הבאר עשה להם מלחמת עמלק אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה הושוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה ולא עוד אלא שהיו משתעשעין (נ"א מתמשכנין) זה על זה. וכשנגלה הקב"ה לכרות ברית עמהן על הסתרים שנאמר הנסתרות לה' אלקינו אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן (נ"א מתמשכן) בו. אנכי ה' אלקיך שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא אנכי ה' אלקיך אני הוא במרה ואני הוא על הים ואני בסיני אני לעתיד לבוא ראו עתה כי אני אני הוא ועד זקנה אני הוא וגו' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגו' אני ראשון וגו' אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. אמר ר' נתן מכאן תשובה לאפיקורסין שיהו אומרים שתי רשיות הם אלא כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלקיך מי עמד ומוחה כנגדו ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה הלא כבר נאמר לא (מראש) בסתר דברתי לא נתנה פנגס וכן הוא אומר אני ה' דובר צדק מגיד מישרים.