Chasidut על שמות 16:31

הקדמה ג', אעתיק לך לשון המאורי אור אות המ"ם סימן כ"ג וז"ל, מן הוא הטיפה מיין דוכרין, ולכן הוא לבן כזרע ג"ד (שמות טז לא) ויורד מן הדעת, ולכן בא על ידי משה סוד הדע"ת וכו' (תענית ט' ע"א), [ועיין ליקוטי תורה פרשת בהעלותך ותראה נפלאות], מ"ן מצד מ"ן דמנצפ"ך, ולכן טעמו כדב"ש ש"ו דינים [גימטריא דב"ש] הנבדלות, ושרשם ל"ב אלקים ש"ך דינים וכו' מנצפך הם הג', עכ"ל המאורי אור עיין שם:

בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת (ויקרא כג מב), כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם (ויקרא כג מז). והנה צריך להבין הכפל. ומהו האזרח בישראל. וגם למה בקדמייתא ובתנינא סכת חסר, ובבתרייתא סכות מלא בוא"ו. והנ"ל על פי שדרשו רז"ל סכות תרי סכת חד (סוכה ו' ע"ב). והיוצא מדבריהם דסכות לשון רבים, וסכת לשון יחיד. ובעקבותיהם אלך לפרש על פי מה שפירשתי בפסוק (תהילים י״ט:י׳) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וגו' (תהלים יט יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים. ומה שפירשתי (תהילים קי״א:א׳) הפסוק הללויה אודה ה' בכל לבב עד (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו. והכל על ידי כי יש בתורה כפלים לתושיה נגלה ונסתר. ועוד פירוש על הפסוק (תהלים קיא ה) טרף נתן ליראיו, על פי המדרש (שמו"ר כ"ט א') קול ה' בכח (תהלים כט ד), לא נאמר בכחו רק בכח, לפי כחו של כל אחד ואחד יונקים לפי כחם, בחורים כפי כחם, זקנים כפי כחם, אף משה כפי כחו, ואם אתה תמה על הדבר, למד מן המן שלא היה יורד לישראל רק כפי כחו של כל אחד ואחד, היונקים היה להם כחלב בשדי אמם, שנאמר (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם לשד השמן, כשדים הללו. בחורים אוכלים אותו כלחם, שנאמר (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. זקנים היו אוכלים אותו כדבש, שנאמר (שמות טז לא) וטעמו כצפיחת בדבש, חולים היה להם כסולת מעורב בדבש, שנאמר (יחזקאל טז יט) ולחמי נתתי לך סולת ודבש. וכותים אוכלים אותו מר, שנאמר כזרע גד, ומה אם המן היה משתנה לכל אחד ונהפך לכמה מינים, קול של תורה לא כל שכן, שנאמר (שמות כ יח) וכל העם רואים את הקולות, את הקול לא נאמר אלא את הקולות, זה שאמר הכתוב (איוב לז ה) ירעם אל בקולו נפלאות, כשנתן להם הקב"ה התורה לישראל, הראה להם בקולו פלאות, עכ"ל הזהב של המדרש. וזה שאמר טרף נתן ליראיו, היינו אם טרף נתן לפי יראיו, מכל שכן שיזכיר לפי העולם בריתו, ודו"ק. עוד יש לומר כונה עמוקה יותר, לפי מ"ש הכוזרי דטעות אחר היה, לפי שהגיע לסוד טעמי המצות ותיקונן, ואמר שיוכל בלא הן, אבל טעה ונתעה והתעה, דצריך לגוף המעשה והכרח כי הרוחני צריך למקום שישרה עליו, והיינו כמו מן דהגוף אחד לכולם, והבן. והיינו כמו טרף נתן וגו', ככה יזכור וגו', והבן. ונקדים עוד פירוש על נעשה ונשמע (בפרשת משפטים, שמות כד ז), מלבד מה שכתבתי בדרושים הקודמים, דהיינו כמו שנאמר במלאכיו עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג כ), ופירשו היינו לא לשום כונה אחרת רק לשמוע בקול דברו, והיינו אמר ונעשה רצונו. והיינו נעשה, רק ונשמע שהיו אז זכים וברורים. והנה זה העיקר בכל המצות שיכוון שעושה המצוה משום שאמר ונעשה רצונו, דהא קיימא לן (ברכות י"ג ע"א) מצות צריכות כונה, ובלא זה לא קיים המצוה כלל. והנה עיקר המצוה היא הכונה, והעשיה היא רק מקום להשראת הכונה, כמו שפירשתי על אמרם (קדושין דף מ':) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, כי עיקר המעשה היא הכונה, והמעשה עצמה לא יקרא רק ידי מעשה. והנה כל ישראל די להם בכונה זו שאמר ונעשה רצונו, אף שלא הלכו בגדולות לכוון כונות עמוקות לתקן בדברים אלקיים, מכל מקום מצוה דידיה עביד ונחשב כמכון כל הכונות, דהא נאמר בעולת העוף ריח ניחוח שמביא העני (ויקרא א יז), כמו בעולת בהמה שמביא העשיר (ויקרא א ט), לומר לך אחד המרבה וכו' (שבועות ט"ו ע"א). והנה בדמיון זה דוקא, דהיינו עני שאין סיפק בידו להביא עולת בהמה, נאמר בעולת עוף שלו ריח ניחוח, מה שאין כן בעשיר שמביא עולת עוף, בודאי אין בו לא טעם ולא ריח, כיון שיכול להביא עולת בהמה אינו יוצא ידי חובתו בעוף. אם כן הכי נמי דכוותיה דזה שאין יכול לכוון, די לו בכונה כוללות בבר וזך לבם ונחשב כמכוון, מה שאין כן זה שיודע לכוין ויודע שמו ית', בודאי שאינו יוצא ידי חובתו בכוונה הכוללות, וזה פשוט וברור. והנה לפי זה דעיקר עשיית המצוה הוא הכונה כמו שביארנו, אם כן כל ישראל יושבים בסוכה אחת, מה שאין כן יחידי סגולה המכוונים כונת עמוקות וחכמות נפלאות, זה ודאי דבר שאין לו סוף וקץ, וכל אחד מכוון לפי דעתו וחכמתו, ואין דעתן של בני אדם שוות כמבואר בסנהדרין (ל"ח ע"א) ונפרדין וכל אחד יש לו סוכה בפני עצמו, והבן. ונקדים כי הסוכה הוא דבר שאין לו סוף, וכן כל הניסים, על פי ששמעתי הפירוש בהודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קו א), כי הם קיימים ונצחיים, וכן כל הניסים העוברים הנאמרים בתורה, הם נצחיים וקיימים עדי עד. וכן שמעתי שמבואר במה שתקנו אנשי כנסת הגדולה ודבריו חיים וקיימים וכו', עד עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור, כי אותה הישועה עצמה קיימת לעד. ועל פי זה שמעתי לפרש הקורא את המגילה למפריע לא יצא (מגילה י"ז ע"א), וכמו שפירש רבינו סעדיה גאון על משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שיר השירים ב ט), וכן כאן בסוכה בענני כבוד שהושיב את ישראל וסבבם מכל צד, קיימת לעד כי ה' שומרינו ה' צילנו, רק ששם היה השגחתו נראה על ידי ענני הכבוד, ועכשיו נסתר, ואף על פי כן השגחתו ית' חופפות וסוככות עלינו מכל צד, והעיקר היא ההשגחה, כי ענני הכבוד רק סימן להשגחה, כי אם משגיח להציל בודאי יציל, ומה לי באיזה הצלה וענני הכבוד למה, ואם כן לכך הוא דבר שאין לו סוף, כיון ששורש המצוה נצחית ואין לו סוף, כמו כן המצוה עצמו, לכך כל אחד יושב בסוכה בפני עצמו. והכי פירושא דקרא בסכת לשון יחיד תשבו שבעת ימים, דכל ישראל יושבים בסוכה אחת, אבל כל האזרח בישראל היינו המושרשים בקדושת ישראל דלעילא וישראל שמו ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), והם כמו תושבים למעלה, ישבו בסכת כל אחד בפני עצמו כפי מעלתו ומדרגתו ודעתו וחכמתו והפלגת קדושתו של כל אחד לפי מה שהוא, כי הוא דבר שאין לו סוף. (אמר המסדר לא הבנתי כי לפי פירוש זה היה ראוי להיות מלא, ואדרבה ישבו בסכת חסר כתיב), כי בסכות הושבתי וגו', בזה עצמו אני ה' אלקיכם לעולם ולעולמי עולמים שומריכם וצילכם וגו', והבן.

ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.